משה נולד ביום ה’ באייר תר”ץ, 3 במאי 1930 בשכונת נוה שלום, אחת השכונות הראשונות של ההתיישבות היהודית ביפו שלפני הקמת תל־אביב, לאביו ברוך דוד ולאִמו שרה. החיים בשכונה היו קשים וכעבור זמן עברה המשפחה לגור במקום יותר מרכזי בעיר תל־אביב. משה למד בבית־הספר העממי, אך בטרם סיים את לימודיו נאלץ להפסיקם ולצאת לעבודה כדי לסייע לפרנסת המשפחה, שמצבה הכלכלי היה קשה ביותר.

הוא החל לעבוד במַסגרות במפעל תעשייתי, אחר כך עבר לעבודה בחקלאות, וכשהמצב בבית השתפר, חזר לשנת לימודים נוספת. משאת נפשו היתה להיות חקלאי במושב, ואכן החל לערוך תכניות בכיוון זה. אולם היתה זו תקופת מלחמת המחתרות נגד השלטון הבריטי ודעותיו הפוליטיות של משה גברו על כל יתר חלומותיו. הוא היה חדור רוח לאומית ורצה לראות בסילוקו של השלטון הכובש מהארץ וגם להשתתף בפועל במלחמה זו.

בשנת 1945, בהיותו בן 15 הצטרף לשורות מחתרת לוחמי חרות ישראל. הוא הספיק לפעול אך מעט, בעיקר בתפקידים בהם הועסקו בני נוער בגילו, כגון הדבקת כרוזים, תצפיות ושליחויות שונות.

בשנת 1946 נאסר ונשלח למחנה המעצר בלטרון, שם ישב שנתיים. לקראת צאת הבריטים מהארץ הועבר משה, יחד עם מרבית האסירים והעצורים בארץ, למחנה עתלית, שהבריטים הפכוהו למעין מחנה מעבר לאסירים היהודים, ממנו שוחרר עם הכרזת המדינה. יחד עם כל חבריו בלח”י התגייס לצה”ל והוצב בחטיבה 8, גדוד 89. הוא לחם בפלוגת הקומנדו תחת פיקודו של סרן יעקב גרנק (הוא דב הבלונדיני הגבוה) והשתתף בקרבות היחידה. במיבצע ‘דני’ עמד עם חבריו במשלט דיר טריף נגד משורייני הלגיון הערבי.

ביום ד’ בתמוז תש”ח, 11 ביולי 1948 הוא נפל בקרב בבית נבאללה.

משה הובא למנוחת עולמים בחלקה הצבאית בבית־העלמין בנחלת־יצחק, בעיר הולדתו תל־אביב.