מאת: חגית גלטנר, בתו של לוחם לח”י סלבטור טורי גרשון – “אבנר”
לפני יותר משמונים שנה, הופצו מסריה של לח”י לציבור באמצעות כרוזים ועיתונים. העיתונות המחתרתית פרחה תחת ידו של ישראל אלדד ולאחר מכן גם תחת ילין-מור. לח”י פרסמה מאות גיליונות של עיתוני המחתרת “החזית”, “המעש”, “חזית הנער”, ו”מברק”. בנוסף לאלה פורסמו אינספור כרוזים.
“טור מול טור” הוא שמו של הטור השבועי של עיתון “המעש” שהחל להופיע בגיליון ל”ז באדר תש”ז. הטור טיפל בבעיות האקטואליות של היישוב והיה כעין תשובה ל”טור השביעי” של נתן אלתרמן בעיתון “דבר”. הטור הודפס בעמודה הרביעית של גיליונות המעש וזכה לכינוי “הטור הרביעי”.
ישראל אלדד כתב את הטור ממרץ 1947, החל מנובמבר 1947, בעל הטור היה מרדכי שלו, כותב מוכשר בעיתונות לח”י ואחר כך התבלט בכתיבת ביקורת ספרותית. שלו חתם על טוריו בשם הכינוי “בן-בלאדן” (שמו המקראי של מלך בבל).
“הטור השביעי” היה מדור שכתב נתן אלתרמן התפרסם בעיתון דבר במשך 24 שנים. היו אלה טורים סטיריים וביקורתיים וזכו לאהדה רבה בקרב הציבור. בתקופת המנדט הבריטי הופנתה ביקורתו של אלתרמן כנגד הבריטים והוא נהג לכתוב בזכות הפלמ”ח ו”ההגנה”.
“טור מול טור” נכתב בתנאים מחתרתיים ועסק בבעיות השעה ובשאלות פוליטיות שהטרידו באותם ימים את לוחמי חרות ישראל. ישראל אלדד היה כותב פזמון בחרוזים בעל שורות קצרות כדוגמת הטור השביעי של אלתרמן.
החטא ועונשו, המעש, גיליו ל”ו, אדר (א) תש”ז
בטור הראשון “החטא ועונשו” הפנה אלדד חיצי לעג כלפי ההגנה שהטביעה סירת משטרה בריטית במימי נמל חיפה.
“איכה לא היה לי מזל!
שהייתי רק סירה מגורשת
כי אילו הייתי חייל –
“ההגנה לא הייתה מתנקשת.”
תחנוני המכשפה, המעש, גיליון ל”ח, ניסן (א) תש”ז
הטור “תחנוני המכשפה” נכתב בתגובה להצגה “המכשפה” מאת אברהם גולדפאן שנכתבה במקור ביידיש ותורגמה לעברית על ידי נתן אלתרמן. ההצגה הועלתה באותה עת בתיאטרון האוהל. הוא מדמה את המכשפה מהמחזה לבריטניה הגדולה המתחננת לרחמים לאור פעילות המחתרת ומתחננת לעזרת הציבור בהתנגדות למחתרות.
“יהודים רחמו, רחמו,
הצילוני מטרור!
נא, אתם בו הלחמו –
“אי קנט דו איט אני מור”
לא עזר שוטר, בלש וכלב.
לא עזר צבא של מאה אלף
יהודים, רחמו, רחמו,
מוכרחים אותו לעקור”
עוד בשיר זה שולח אלדד את חיצי לעגו גם לעבר ישראל רוקח, ראש עיריית תל-אביב. רוקח שמע שלח”י עומד לבצע פעולה גדולה בשטחה של תל אביב והוא הביע חשש שהאנגלים יטילו עוצר על תל אביב ושוב ישתבשו החיים בעיר.
“רחם נא ר’ ישראל רוקח,
אני אתן שלטון,
לא רחב מדי, לא רחוק, אך…
על שתי גדות הירקון.
אתן גם פרס ל”תנועת המרי”:
(עם שחקני “הפועל” הן שותים אנו “שרי”!)
כאוות נפשכם העפילו
ישר לקפריסין, ולמלטה אפילו.”
תשובה לנתן אלתרמן, המעש, גיליון נ’, תמוז תש”ז
בתמוז שנת תש”ז מפרסם אלתרמן טור המגנה את פעולות מחתרת לח”י וקורא לציבור להילחם בארגון. בטור תשובה חריף מקבל אלתרמן מענה כי “הליסטים” המוזכר בשירו, הוא השלטון הזר, הבריטי, בו יש להילחם, במקום לקרוא למלחמת אחים.
במענה לאלתרמן גם מוזכרים אנשי ההגנה המסתגרים בבתיהם ואינם מגיבים לבריטים אשר פורעים ברחובות:
“כי יש בחורי “הגנה” פה לרוב.
על ראשנו “גבורה” להוכיח.
ורק כשהבריטים פורעם פה ברחוב
הם סגורים תחת דלת ובריח.”
המשורר ושירו, המעש, גיליון ס”ח, כסלו (ב) תש”ח
מרדכי שלו, אף הוא מכותבי טור מול טור, שיבץ בטוריו פסוקים וחרוזים בעיקר משיריו של אלתרמן. כך עשה בטורו “המשורר ושירו” שפורסם ב”המעש” בכסלו תש”ח (דצמבר 1947), במקביל לפרסום השיר הידוע “מגש הכסף” שכתב אלתרמן. הבית הראשון מורכב כולו משורות שכתב אלתרמן עצמו ולאחריהם כותב שלו:
“מי כותב את דברי הבלע? –
“המעש”? או שמא “חרות”
לא.
רק נתן אלתרמן ב”שמחת עניים” “
שלו מספר שהיה נוהג לצאת לרחובות, שבהם הודבקו גיליונות המעש במטרה לעקוב אחר תגובות הקוראים. שלו סיפר שבאחד הימים הוא ראה את המשורר אלכסנדר פן, עומד ליד אחד מלוחות המודעות שעליהם הודבקו עלוני המחתרת והוא קורא את הטור “אנבל לי” ומתופף ברגלו לקצב השירה.
אלתרמן עצמו מאד התעניין בשירים שפורסמו במסגרת “טור מול טור” ואף ביקש לפגוש את המשורר שמיטיב לכתוב כמוהו. שלו סירב לפוגשו והמשיך לכתוב את שיריו.
תשובה אקספרס (לטור השביעי), מברק, אפריל 1948
באמצע אפריל 1948 פרסם אלתרמן טור בוטה במיוחד כנגד ההתקפה בכפר דיר יאסין של אצ”ל ולח”י. שלו הגיב מיד בשיר תגובה בשם: “תשובה אקספרס (לטור השביעי)”. הוא ציטט מהשיר ונתן מענה חריף. השיר הסתיים במילים:
“שאלה לי כזית:
איך בחיק המפא”י
הופך משורר
(משורר אמתי!)
לכלב בית?“
במילים כלב בית רומז שלו לספרו של אורי צבי גרינברג “כלב בית”, במשמעות עבד נרצע לממסד ששלל את פעולות ארגוני אצ”ל ולח”י.
השיר של שלו הצליח להכעיס מאד את אלתרמן.
“עשר מכות בריטניה”, המעש, גיליון מ’, ניסן (ג) תש”ז
השיר “עשר מכות מצרים” נכתב על ידי מרדכי שלו כתגובה לפואמה “עשר מכות” של אלתרמן אשר מצגה נקודת מבט של המצרים ביחס למכות מצרים. שלו שולח את חרוזיו כמחאה על נקודת מבט זו המציגה את המצרים כחפים מפשע.
שלו מציין בשיר זה את ההתקפה של לח”י בבתי המלאכה של הרכבת במפרץ חיפה. הוא מגדיר אותה כמכת “צפרדע”. בשיר הוא משווה את המכות שהונחתו על בריטניה לעשר המכות שהוכו המצרים.
הוא מזכיר את שמותיהם של שני אישיים פוליטיים מאותם הימים, אוסוולד ארנלד מוזלי והנרי גרני המסמלים בעיניו את הפשיזם, האנטישמיות והמדיניות העוינת כלפי העם היהודי.
“ועוד יעלה על גופם גם השחין,
כמובן בצורה מודרנית,
עוד יתגרדו מפשיזים במין
תרכובת של מוזלי וגרני”
לאחר קום המדינה יסד ישראל אלדד את כתב העת “סלם” והיה עורכו במשך שנים ארוכות. באייר תשי”ז, מאי 1957, שוב מגיב ישראל אלדד בפואמה ארוכה ומחורזת לאחד משיריו של אלתרמן שנכתב לאחר שמלאו 30 לרצח קסטנר ובו הוא מביע את עמדתו השיפוטית לגבי הפרשה.
מקורות מידע:
המקור לטורים הוא הספר “לח”י כתבים – חלק ב'” שהוצא בהוצאת יאיר, לציון 40 שנים להירצחו של אברהם שטרן “יאיר”.
“סמבטיון” – ביוגרפיה של ד”ר ישראל אלדד, עדה אמיכל ייבין, עמוד 131.
“לקסיקון לח”י”, נחמיה בן תור, משרד הבטחון – ההוצאה לאור,
“לח”י צבת ראשונה, כרך ב’, הוצאת עמודים 647-648
המאמר: “מאה שנה להולדת אלתרמן והסיפורים מאחורי הקלעים של “הטור השביעי”, צפים ועולים”, הארץ, https://www.haaretz.co.il/misc/2010-08-12/ty-article/0000017f-e2dd-d804-ad7f-f3ffdaa30000
המאמר: “בטורים גבוהים: קרב החרוזים בין נתן אלתרמן למרדכי שלו”, גרשון סתיו, האומה, גיליון 221, פברואר 2021 תשפ”א, , בהוצאת המסדר ע”ש זאב ז’בוטינסקי, עמותת שלטון בית”ר, עמוד 97-104.