ברוך, בן דורה ואריה, נולד בליטא בשנת 1921, בן שלישי למשפחה בת ארבעה בנים, משפחה יהודית ציונית לאומית מבוססת. האב היה רופא.
המשפחה עלתה ארצה בשנת 1924 והשתקעה בתל אביב. האב פתח מעבדה רפואית. ברוך למד בבית הספר “תחכמוני” ולאחר מכן בגימנסיה “הרצליה”.
בגיל צעיר השיג רישיון נהיגה ובתקופת המחתרת התפרנס כנהג, עבד כמכונאי בשרות הצבא הבריטי וניצל את הניידות שלו לפעילות בלח”י. פעל בצמידות לרופא אוהד, שעזר לטפל בחולים ובפצועים אנשי מחתרת. כן דאג להעברת לוחמים, שהיו זקוקים לניידות, ולהעברת חומרי לחימה, ממקום למקום. עסק בהכנת חומרי חבלה בבסיס של לח”י בשייח־מוניס.
בשנת 1948 נשא לאִשה את זלדה לבית רבצב. בשעה שכל אנשי לח”י גויסו לצה”ל, היה ברוך מרותק כנהג לצורכי המלחמה, בהיותו נהג בחברת “שלב” ובעל רישיון נהיגה לרכב כבד. יתכן שלא גויס לצה”ל מטעמי בריאות. ברוך היה כל השנים נהג “אזרח עובד צה”ל” במטה מל”ח, משק לשעת חירום. מטעמי בריאות פרש לגמלאות.
לאחר ההתנקשות ברוזן ברנדוט “נעלם” לזמן מה מחשש שייעצר, ואחר חזר לפעילות פוליטית בקרב חבריו למחתרת. היה בקשר עם אנשי תנועה לאומיים ועקב בערנות אחרי המצב הפוליטי בארץ. למשפחה נולדו שני ילדים ונכדים.
ברוך נפטר בתל אביב, לאחר מחלה ממושכת, ביום ט”ו באדר תשנ”א, 1 במרץ 1991 והובא למנוחות בבית העלמין קריית שאול בתל אביב.