דוד נולד ביום ד’ בשבט תר”ץ, 12 בפברואר 1930 בירושלים בשכונת “שערי חסד”, בה גם התגורר וגדל. למד בחדר ואחרי־כן בישיבת “עץ חיים”. למרות שנחשב לעילוי, נאלץ לצאת לעבודה כבר בגיל 14 בשל המצב הכלכלי הקשה בבית. עבד במשרדה של חברת הביטוח האנגלית “פרודנשל”.

בגיל 15 הצטרף ללח”י והיה במחלקה ו’, בפיקודו של אליעזר. בשנת 1948, ברחוב שלומציון המלכה (אז: רחוב פרינסס מרי), בדרכו לרכישת אקדחים משוטר בריטי, נורה ונפצע קשה בבטנו. הועלה באחת השיירות לבית־החולים “הדסה” הר הצופים, שם היה מאושפז למעלה מחוֹדש ימים.

לאחר החלמתו, התגייס לצה”ל ושרת בגדוד “בית חורון”, אלא שבגלל מצבו הבריאותי, שמקורו בפציעה, קיבל שחרור מוקדם.

בעקבות ההתנקשות ברוזן ברנדוט, נעצר, וכתוצאה מהתערבותו של עורך הדין חוטר־ישי, שוחרר כעבור שבועיים.

בשנת 1953 נישא, ובאותה שנה החל לעבוד ככרטיסן בקואופרטיב הירושלמי לתחבורה “המקשר”, שהתאחד ב־1966 עם “אגד”. המשיך לעבוד שם כנהג אוטובוס במעמד של חבר הקואופרטיב עד צאתו לגימלאות בשנת 1979. בשנת 1993 נפגע מאירוע מוחי ומאז היה מרותק לכיסא גלגלים.

דוד נפטר ביום ו’ כסלו, תשנ”ו, 7 בדצמבר 2005 והובא למנוחות בבית העלמין בהר המנוחות בירושלים.