בנימין נולד בתל־אביב, בעשרה בטבת תר”ץ (10.1.1930) – בנם החמישי של יצחק רוזנפלד ונחה רוזה לבית גולדשמידט. האב, ר’ יצחק רוזנפלד נולד בעיירה קורבו שבפולין, היה מראשוני הסתדרות הפועל המזרחי, עלה לארץ־ישראל בחנוכה תרפ”ה, לאחר שהִייה בת שנה בחצרו של הרבי מנדבורנה בצ’רנוביץ שברומניה הוא קיבל רשיון עלייה ו”פספורט ננסן” (תעודת־מעבר בינלאומית לחסרי מסמכים), שכן את הגבול מפולין לרומניה נאלץ לעבור בנתיב המבריחים. בשנים הראשונות בארץ נטל חלק בעבודות בניין ובסלילת כבישים בחיפה ובתל־אביב. האם הגיעה ארצה עם שני בניה הגדולים רק בשלהי תרפ”ה. סיים את לימודיו העממיים בדרום תל־אביב, אזור מגוריו. לאחר מעבר המשפחה מסביבות רחוב שינקין, ועקב מחלת האם, עבר לפנימייה של בית־הספר התיכון חקלאי מקוה־ישראל. בגיל 15, נתייתם מאמו.
ככל תלמידי מקוה־ישראל, היה פעיל בסניף ה”הגנה” המקומי. אך כאשר סיים את לימודיו בבית־הספר החקלאי, בשנת 1947, ושב מהפנימייה לבית אביו, התגייס לשורות לוחמי חרות ישראל, בעקבות אחיו, שהיה מוותיקי התנועה. הימים היו ימי פעילותה של ועדת־החקירה לארץ־ישראל מטעם האו”ם, וניצני ההסתלקות הבריטית כבר נראו בארץ. לאחר מחצית שנה של טירונות ופעילות במחלקת הנוער של לח”י, הצטרף בכ’ באייר תש”ח, עם מאות חברי לח”י, לשורות צה”ל, לגדוד השריון בחטיבה .8

כאלחוטאי בפלוגה א’, פלוגת השריוניות, עבר דרך כל נתיבי הקרב המהוללים של הגדוד – כיבוש בקעת לוד ב”עשרת הימים”, “מיבצע יואב”, ההתקפה על עיראק אל מנשיה, כיבוש באר־שבע, וכַלֵה בכיבוש מצודת עירק־סואידן. במיבצע “חורב” פגש בעצם הקרב על עוג’ה אל חפיר, את אחיו הגדול ממנו. פעמיים פגעו פגזי אויב בשריוניות מהן פעל, אך הוא יצא בשלום. בהמשך המיבצע, הגיע עם הכובשים לאבו־עגילה ולקרבת אל־עריש שבסיני, וכן לקרבות האחרונים על משלטי הצומת בגזרת רפיח.

לאחר הקרבות הצטרף לגרעין־ההתיישבות של חברי לח”י – בהכשרה בקיבוץ אפיקים ובעלייה לנוה־יאיר שבנגב המערבי. עם פיזור הגרעין, פנה יחד עם חברי לח”י אחרים לגידול כבשים במושב משמר־אילון, ליד לטרון – ניסיון שנמשך שנים אחדות בלבד.

נשא לאשה את חיה לבית פיקרסקי ונולדו להם שני בנים: הבת הדר והבן רון.
עבד עם אחיו בדפוס, אך לאחר שהתעוררו אצלו בעיות בתיפקוד הלב, עבר לענף ההדפסה בבנק הפועלים. בן 50 היה כאשר השיב נשמתו לבוראו, ב־י”ט בתמוז תש”ם (4.7.1980).