ולטר נולד בשנת 1914 בעיר קוֹטנה בפולין לאביו, ר’ חיים יעקב, ולאִמו, מינדלה. הבית היה ציוני מסורתי וישראל קיבל חינוך כללי ויהודי. בשנת 1929, בהיותו נער בן 15, הוא הצטרף לתנועת בית”ר בעירו, בה היה חבר פעיל וספג את הרוח הלאומית. בשנת 1933 ביקר בקוטנה זאב ז’בוטינסקי וישראל הושפע מאוד מהופעתו. מאותו יום החליט להגשים את חלומו ולעלות לארץ ישראל. בשנת 1934 עלה ארצה כחלוץ באנייה “פולוניה”. הוא האמין שעל מנת לקבל את מדינת היהודים, יש להילחם עבורה בגוף ובנפש, והצטרף לארגון הצבאי הלאומי בארץ ישראל.

עם פרוץ מלחמת העולם השנייה ובעקבותיה הפילוג באצ”ל, הלך ישראל בדרכו של יאיר והפך חבר לח”י. נשא לאשה את סוניה בראמס והקים בית בישראל. כל אותה תקופה פעל במחתרת בכל תפקיד שהוטל עליו. מאחר שלא היה ידוע לבולשת הבריטית, הסתתרו בביתו מדי פעם חברי מחתרת שהיו מבוקשים על ידה. באחת הפעמים הסתיר את יצחק גזית, שנפצע במהלך ניסויים בייצור נשק, ודאג עבורו לטיפול רפואי עד להחלמתו.

ב־28 במאי 1948 התגייס ישראל לצה”ל יחד עם כל חבריו בלח”י, במסדר הגדול שנערך בבסיס לח”י בשייח־מוניס. שם פגש את גיסו, משה גרמן, כשאיש מהם לא ידע על כך שגם רעהו הוא חבר המחתרת, מפאת הקונספירציה. ישראל שרת בחטיבה 8, שמפקדה היה יצחק שדה, בגדוד 82 בו היה שנתיים. הוא השתתף בכל קרבות הגדוד.

לאחר מלחמת הקוממיות, עבד ישראל תקופת מה בבית חרושת “גרב” ברמת גן. בשנת 1953 התגייס לצה”ל, למרות שבגילו לא היה הדבר שכיח. בשנת 1961 הקים קולנוע בגני תקווה, אותו ניהל במשך 10 שנים. אחר עבד במרץ רב לצד בנו, אשר הקים חברה לייצור מוצרי פלסטיק. בעבודה זו עסק עד סוף ימיו.

ישראל נפטר  ביום כ”ו בחשון תש”ס, 5 בנובמבר 1999 לאחר מחלה קצרה. הותיר אִשה, שלוֹשה בנים ונכדים. הובא למנוחות בבית העלמין בחולון.