עקיבא וינשטיין, בן יהודית ויוסף חיים, נולד בארץ ישראל בשנת 1923. למד בבית ספר דתי ובתיכון מקצועי.

סבו, ר’ נחום וינשטיין, היה המוהל הראשון של תל אביב וקיבל את פרס דיזנגוף. הוא ואחיו היו ממייסדי תל-אביב ושמו מונצח על גלעד בשדרות רוטשילד בתל אביב. בנוסף, נקרא רחוב בתל אביב על שם ר’ נחום וינשטיין, שהיה איש צדיק ואישיות מכובדת ונערצת בעיר.

בפרוץ מלחמת העולם השנייה, עקיבא התגייס לבריגדה היהודית בצבא הבריטי ולחם בזירת אירופה נגד הגרמנים. בתום המלחמה נרתם יחד עם חבריו לבריגדה היהודית נרתם לפעולות הצלה ועזרה עבור ניצולי השואה.

עם חזרתו לארץ, עדיין בימי המנדט הבריטי הצטרף לשורות לח”י. החוויה הקשה שעבר באירופה הותירה בו רצון עז ללחום למען הקמת מדינה יהודית בארץ ישראל.

השתתף בניסיון להחרמת כספים בבנק פ.ק.א.ו (הבנק הפולני). במהלך הפעולה נפצע ברגלו, הספיק להטמין את אקדחו ונאסר.

מבית החולים “הדסה” הועבר לבית החולים הממשלתי דג’אני ביפו. לאחר חקירה ראשונית הועבר לקישלה בירושלים ומשם לבית הסוהר המרכזי. שוחרר לאחר התערבות סבו וראש עיריית תל אביב, ישראל רוקח. לימים הוכר על ידי משרד הביטחון כנכה צה”ל בגין פציעתו בפעולה זו.

מאוחר יותר הצטרף לקואופרטיב “דן”, שם קבל תעודות הצטיינות וממנו פרש לגמלאות.

בשנת 1949 נשא לאשה את חנה לבית קירשנברג, ויחד הקימו משפחה חמה ואוהבת.

עקיבא נפטר ביום ט”ו באב תשס”ט, 4 באוגוסט 2009 והובא למנוחות בבית העלמין קריית שאול בתל אביב.