דבורה נולדה ביום ד באדר א’ תרפא, 22 בפברואר 1921 בנס ציונה, כבת בכורה בין ארבע בנות להורים שרה ואשר דרבקין, שהיו חקלאים בנס ציונה. בשנת 1932 עברה המשפחה למושב בית עובד. דבורה למדה בבית הספר בנס ציונה ובגיל 14 הצטרפה לתנועת מכבי הצעיר. את בעלה לעתיד, יוסף וילנר, הכירה בשנת 1938, כאשר שימש מפקד קן בית”ר במקום ואחראי על השמירה באזור נס ציונה. בשנת 1940 נישאה ליוסף. הצטרפה ללח”י בשנת 1942 סייעה בפעילות הארגונית להשגת דירות מסתור, מקלטים לפצועים, ועוד.

במהלך שנות הפעילות נאלצה המשפחה לעבור מספר מקומות מגורים: בית עובד, נס ציונה, חולון, שכונת מכבי בתל אביב, כאשר בכל מקום היווה בית המשפחה מרכז פעילות של המחתרת.

החל מגיל צעיר החלה דבורה בעבודתה במערכת הבנקאות. הן כנערה בנס ציונה והן כבוגרת יותר. תחילה ב”אוצר עממי” ולאחר מכן בבנק הפועלים. דבורה התקדמה מאד במקצועה, וכ־10 שנים לאחר יציאתה לפנסיה עדיין הייתה “מגויסת” מדי פעם לתקופות ארוכות, לסייע בעתות משבר במחלקה. משנת 1952 השתקעה המשפחה בשיכון סלע בתל אביב. בית המשפחה הפך מקום מפגש קבוע לחברים יוצאי לח”י. דבורה הייתה לשם דבר בארוחות החמין שהכינה.

עם יציאתה לפנסיה בשנת 1988, הסיטה את עיקר מרצה לפעילות התנדבותית ב”קשת”, יד לבנים, ארגון גמלאי עיריית תל אביב ובית יאיר. הייתה גורם מרכזי בארגון ובביצוע פעולות שונות בארגונים אלו.

לדבורה ויוסף נולדו שלושה ילדים: זאב, רותי, שמשון, ונכדים.

דבורה נפטרה ביום ט’ באדר תשנ”ח, 6 במרץ 1998. נטמנה ליד בעלה יוסף בחלקת לח”י בחולון.