דוד נולד במאי 1919, בבריסק דליטא, פולניה, להוריו אברהם ורחל. בהיותו בן 10 התייתם מאִמו. בצעירותו הצטרף לבית”ר. למד בבית־הספר “תרבות” שבעיר מולדתו. בגיל 16 עזב את בית הוריו ונסע לווארשה. בשנת 1937, בהיותו בן 18, התגייס לאצ”ל, ושנתיים לאחר מכן הגשים את חלומו והצליח לעלות ארצה באניה “פריטה”, אשר פרצה את ההסגר הבריטי ועלתה הישר לחוף תל־אביב ביום 22 באוגוסט 1939.

עם עלייתו ארצה, שירת ב”פלוגת הכיבוש” של בית”ר בנחלת יצחק, ליד הקסטל, לאבטחת כביש ירושלים תל אביב. עם הפילוג הצטרף דוד ללח”י. הוא פעל בעיקר בתעמולה והפצת חומר הסברה ובגיוס אנשים. אחרי רצח יאיר, השתתף בניסיון ההתנקשות במפקד המשטרה הבריטית. בשנת 1943 עבר להתגורר בנתניה, שם עבד בליטוש יהלומים. הוא הכיר שם את מרים לבית רוזנשיין, אותה נשא לאשה בשנת 1944.

באוגוסט 1945 נעצר כתוצאה מהלשנה ונכלא במשטרת טול־כרם ובלטרון. הוגלה על ידי הבריטים בשילוח השמיני של עצורים מארץ ישראל לאפריקה והוחזק במחנות באריתריאה ובקניה עד קום מדינת ישראל. הוא חזר לארץ בחודש יולי 1948. התגייס מיד לצה”ל ושירת בחטיבת שריון. אחרי שחרורו, שימש מנהל אגף המחסנים והרכש במפעל “צינורות צריפין”, שהיה בין מקימיו. עם צאתו לגמלאות, פעל בארגון הכנס העולמי של חיילים, פרטיזנים ואסירי מחנות יהודים, במלאות 40 שנה לתבוסת גרמניה. פעל בהתנדבות בעמותה לזכרם של הרוגי קהילת בריסק דליטא, בארגון יוצאי בריסק, ו”בבית יאיר”.

היה איש מיוחד, אוהב ואהוב על הבריות, שמח ועליז ומקובל בחברה, מוכן בכל עת לעזור לזולת.

דוד נפטר ביום ט”ו באדר ב’ תשמ”ט, שושן פורים, 22 במרץ 1989. הוא נטמן בחולון בחלקת לח”י. השאיר אישה: מרים לבית רוזנשיין, שני ילדים, יגאל ואבי ונכדים