ישראל נולד בצ’כיה, בדְרָהִיב, שליד חוּסְט, ביום כ”ד באדר א’ תרע”ג, 3 במרץ 1916, לאביו בֶּרֶש דֹב ולאִמו שרה. האב היה סוחר עצים. המשפחה הייתה דתית מאד ולאומית. ישראל היה הבכור בין 11 ילדי המשפחה. הוא למד ב”חדר”, בישיבה ובבית ספר ציבורי וכן בבית ספר מקצועי להנדסת בניין. כן עזר לאביו בפרנסת המשפחה בסחר־עצים.

היה פעיל בבית”ר מגיל 16. היה מפקד קן בית”ר. שהה שנתיים בהוּמֶנֶה בהכשרה. בשוּבוֹ היה מפקד בית”ר דְרָהִיב. בינואר 1939 נפרד מהוריו ובני משפחתו ויחד עם אחותו חנה ובת דודתו בלה וולף, אשתו לעתיד, עלו בעליית “אף על פי” של בית”ר באופן בלתי לגלי לארץ באנייה קָטִינָה. לאחר שלושה חודשי טלטולים, סכנות וסבל, ירדו בחוף כפר ויתקין. ישראל התגייס לפלוגת בית”ר בראשון לציון, שם עבד בפרדסים ובבניין. עם הפילוג הצטרף ללח”י.

בינואר 1940 התחתן עם בלה חברתו וגרו בשכונת בלפור בראשון־לציון, שם נולדו שני בניהם: זאב ויהודה.
ישראל עבד בבניין ובד בבד היה פעיל בלח”י: אימוני נשק, קשר, מחסני נשק ופעולות נדרשות אחרות. אשתו בלה עבדה במחנה הצבאי סרפֶנד בקיפול אוהלים לצבא הבריטי, בעקבות הלשנה, נאסר ישראל וישב בירושלים ובמזרעה בשנים 1941–.1943 בגלל מאסרו, פוטרה אשתו מעבודתה. המשפחה עברה לגור ל”שיכון המזרחי”, שם פתחה אשתו חנות למכשירי כתיבה. כאשר שוחרר מהכלא, עבד ישראל בבניין בסוכנות היהודית, אחר ב”מקורות”, ונשלח על ידי “ורד”, חברה בת של “מקורות” לקֶניה וניגריה, שם שהה כשש שנים.

הוריו ואֶחיו נספו בשואה.

בשנת 1972 נפטרה בלה ממחלה קשה. בשנותיו האחרונות פגש את חברת נעוריו מעיירתו, הלן סלומון, והם נישאו וגרו בראשון לציון ואחר מכן בנתניה. בשנת 1985 פרש מ”מקורות” לגמלאות.

הוא נפטר ביום כ”ה בתשרי תשמ”ז, 28 באוקטובר 1986, לאחר מחלה קשה ונטמן בבית־העלמין בשיכון הוותיקים בנתניה. הותיר אחריו שני בנים, נכדות ונכדים.

ישראל היה איש עבודה חרוץ, איש משפחה מסור, ענו וטוב לב, שאהב לעזור לנזקקים. היה לוחם ונאמן למולדתו מנעוריו.