יעקב נולד ביום ג’ בניסן תשפ”ד, 7 באפריל 1924 בעיר צברצן, הונגריה. הוריו, האֵם, מרים לבית גוטמן, ואביו, שלמה, היו אנשים דתיים שמצאו את פרנסתם בניהול מסעדה בעיר. יעקב עלה ארצה בשנת 1933 בגיל תשע, כאשר הוריו החליטו להשאיר את הגולה מאחוריהם ולעלות לארץ־ישראל עם חמשת ילדיהם. המשפחה התיישבה בתל אביב והאב פתח מסעדה כשרה ברחוב שינקין.

יעקב למד בחדר ובבית הספר היסודי “תחכמוני”. אחר המשיך בלימודיו בבית הספר המקצועי ליד גימנסיה הרצליה.

בגיל צעיר הצטרף לבית”ר, ואחר גויס לאצ”ל. עם הפילוג עבר ללח”י. כינויו היו “הסיני” ו”עמוס”.
פעילותו המחתרתית התמקדה בעיקר בתחום הטכני. בשל הכשרתו וידיעותיו בענף זה, צורף למחלקה הטכנית, ובתוקף תפקידו עסק בהמצאת כל מיני פטנטים, דלתות ומחסני סתר, שהביאו תועלת רבה למחתרת. לאחר החלטת האו”ם על חלוקת הארץ והמאורעות שפרצו לפני קום המדינה, נטל חלק במלחמה בכנופיות הערביות ובאנגלים בירושלים. הוא השתתף בהכנת מכונית תופת, אותה העלה לירושלים בעת המצור, העביר אספקה ונשק בג’יפים בדרך בורמה. לחם על “גג המוות” בחומות ירושלים והצטיין כצלף מעולה.

עם החלטת מרכז לח”י להתגייס לצה”ל ירד בזהות שְאוּלָה לַשפלה והתגייס עם יתר חבריו למחתרת, לגדוד 82 בחטיבה 8, בו שירת כסמל טכני ביחידת מטה הגדוד. השתתף בכל קרבות הגדוד: במבצע “דני”, במבצע “עין”, במבצע “עובדה”, ועוד. במסגרת שירות המילואים לקח חלק במלחמת “קדש”, במלחמת ששת הימים ובמלחמת יום הכיפורים.

נשא לאשה את בלה לבית ויצפלד, חברת לח”י (רות). לזוג נולדו שני ילדים ונכדים.

לאחר קום המדינה קיבל הסמכה לניהול מוסך והיה שותף במוסך “רמה” באשקלון.

יעקב נפטר ביום ט”ז בסיון תשמ”ז, 13 ביוני 1987 והובא למנוחות בחלקת לח”י בבית העלמין בחולון.