בלה נולדה בלודז’ שבפולין ביום י”א בטבת תרפ”ט, 24 בדצמבר 1928 להוריה אסתר ודוד ויצפלד, למשפחה ציונית ומסורתית. לאביה הייתה סמיכות לרבנות, אך הוא עסק במסחר והמשפחה הייתה אמידה ולה חנויות לאריגים בלודז’ ודנציג. בלה עלתה לארץ עם הוריה ואחיה שלמה בשנת 1933, ולימים נולדה אחותה, נילי. לאחר מגורים בדירות מספר, השתכנה לבסוף המשפחה ברחוב פרץ חיות בתל אביב.
בלה למדה בבית הספר הדתי “תלפיות” ובבית הספר “ספרא”. הייתה חברה בתנועת הנוער “מכבי” מגיל צעיר, ובהיותה בת 14, הצטרפה ללח”י. היא הסתירה זאת מבני משפחתה, אך שמחה מאוד לשמוע את הערכתו החיובית של אביה אל חברי המחתרת ופעולותיהם.
היא פעלה במחלקת הנוער ועסקה בהדבקת כרוזים ובהפצת חומר. היא הועברה ממחלקת הנוער למחלקה ו’ – מחלקת המודיעין. בּלה הייתה נערה ערנית, סקרנית ובעלת עין חדה, תכונות שהביאו תועלת רבה למחלקת המודיעין. אחת מפעולותיה הראשונות הייתה הברחת מעילים לבורחים מלטרון. היא גם מצאה דרך להשגת כובעים של המשטרה הבריטית וטפסים רשמיים שונים וחשובים, עסקה במשלוח דואר בארץ ולחו”ל, עקבה אחרי “מודיעים” ועוד. פעם גילתה “מודיע” בשעת פעולה ולאחר שהוזהר, חדל ממעשיו נגד המחתרת.
בלה עבדה בדואר המרכזי בתל אביב במשך ארבע שנים, שם פעלה ביעילות רבה למען לח”י ולא אחת נעזרה במסמכיהָ הרשמיים כעובדת ממשלה. היא אף השתתפה בקורס לנשק ברעננה, שהתפזר עם העוצר הגדול, לפני האסון שאירע לילדי רעננה.
אחיה שלמה נפצע בפעולה של האצ”ל בוילהלמה. מאחר שבבית החולים בילינסון סירבו להגיש לו עזרה בגלל היותו איש אצ”ל, הוא טולטל ל”הדסה” בתל אביב, שם מת מפצעיו בי”א באייר 1948 והוא רק בן 17. האסון פגע קשה מאד בהורים ובמשפחה כולה והותיר אחריו פצע פתוח.
בלה התגייסה לצה”ל בשנת 1950 והייתה סמלת בחיל חימוש. אחרי שחרורה מצה”ל, עבדה כמזכירה בבית ספר בתל אביב. כן שימשה כמזכירה במפלגה הפרוגרסיבית. בשנת 1952 נישאה בלה ליעקב המרמן, איש לח”י, שהיה פעיל מאד בירושלים. בלה ויעקב גרו באשקלון, שם היה להם מוסך. יעקב נפטר בשנת 1987.
במשך שנים רבות פעלה בלה בהתנדבות בקליטת העלייה באשקלון ועזרה במסירות רבה לעולים החדשים. היא שמרה על קשר עם חברות שאתן פעלה בלח”י ועם עמותת לח”י.
בלה נפטרה ביום י”ד בכסלו תשע”ט, 21 בנובמבר 2018 והובאה למנוחות בחלקת לח”י בבית העלמין בחולון. הותירה בן ובת נשואים, נכדים ונינות.