משה (מישה) נולד ב שנת 1914 בעיר ריגה, לטביה. אביו, יעקב ד”ר לפילוסופיה, היה מראשי התנועה הציונית בדרום אמריקה, אשר אירגן את הקונגרס הציוני העולמי בתקופה האחרונה לחייו. היה עורך עיתון ופרסם ספר בשם “ירושלים”. אמו שולמית הייתה ד”ר למוזיקולוגיה, עיתונאית ופסיכולוגית.
מישה למד בבית ספר עממי. כשהיה בכיתה ז’, הצטרף לבית”ר. כשהתבגר מונה למפקד בית”ר ריגה. הוא למד באוניברסיטה חקלאות ואת התואר “מוסמך” עשה בצרפת. בשנת 1939, שהה זמן מה במקווה ישראל ואחר נסע לנהריה, שם עבד במשק. לאחר שנה שלח סרטיפיקאט (רישיון עליה) לחברתו רעיה לבית שרמן וכשהגיעה, הם נישאו. לימים עבד ברמת גן כגנן פשוט ואחר כמורה.
בשנת 1946 התקשר ללח”י, יחד עם אשתו, רעיה. ביתם הפך למקום מפגש לראשי לח”י: ד”ר אלדד, יצחק שמיר, גאולה כהן, מתתיהו שמואלביץ, ואחרים. דירתם שימשה גם מחבוא לחברים רבים שהיו מבוקשים על ידי הבולשת. שניהם עברו אימונים בנשק ואף השתתפו בביצוע משימות שונות שהוטלו עליהם, כמו העברת נשק בעגלת תינוק וגיוס חברים לתנועה. רעיה הייתה גם קשרית ומשה היה מיודד עם נתן ילין־מור, אִתוֹ היה משוחח שעות ארוכות.
במדינת ישראל היה משה למורה, מנהל בית ספר, וכיהן שנים רבות כיו”ר ועד ארגון המורים העל יסודיים. לאחר שבנו נהרג בתאונת דרכים, הקדיש את מרצו למלחמה בתאונות דרכים ויסד את הארגון להגנת הולכי רגל בבית הספר. לימים שימש סגן יו”ר ה”ארגון הבינלאומי להולכי רגל”. היה פעיל גם ב”בונים החופשיים”.
משה נפטר ביום ד’ בתמוז תשל”ב, 16 ביוני 1972 בגיל 58. השאיר את רעיה אשתו, בן, בת, ונכדים.
נטמן בבית הקברות בקרית שאול.