אריה נולד ביום י"ג בטבת תרפ"א, 24 בדצמבר 1920 בעיר בראנוביץ', פולניה, להוריו יצחק וברכה. מוצאו של אביו ממשפחה חסידית. הוא עבד בעסקי ביטוח. אִמו טיפלה במשק עזר חקלאי כדי לסייע לכלכלת הבית. אביו עלה ארצה בשנת 1932 ובשנת 1934 הביא את שאר בני משפחתו והם התיישבו בכפר סבא. בארץ היה האב לסיטונאי מזון.

אריה למד בישיבת ציון בבני ברק, היה מקורב ל"חזון איש", ולאדמו"ר מסלונים.

בשנת 1937 התגייס לאצ"ל ועם הפילוג הצטרף ללח"י, בעידודה ותמיכתה של אמו ברכה שהייתה אוהדת פעילה במחתרת לח"י. כינויו בלח"י היה עמוס. עסק בתפקידים שונים ונעצר בשנת 1944, בשעת העברת הדפוס המחתרתי של לח"י בשכונת עזרא ב' בתל אביב ונכלא בלטרון.

היה בשילוח הראשון של 251 העצורים, שהוגלו על ידי הבריטים מארץ ישראל לאפריקה ביום 19 באוקטובר 1944 הוחזק במחנות: סמבל באריתריאה, קרתאגו בסודן, שוב באריתריאה, וגילגיל בקניה.

אחרי קום המדינה הוחזר לישראל עם אחרוני הגולים מקניה ביום 12 ביולי 1948 יחד עם אחיו גרשון, שהיה גם הוא בין הגולים.

עבד כסגן מנהל סניף בנק המזרחי בעיר העתיקה בירושלים. נשא לאשה את רחל לבית ברגמן, נולדו להם ארבעה ילדים: צבי, בן־ציון, אלחנן, ומיכל ונכדים.

אריה נפטר ביום ט"ו בחשון תשנ"ג, 11 בנובמבר 1992 והובא למנוחות בבית העלמין בהר הזיתים.