הגולים בדרך לאפריקה – הסיפור האמיתי
#אפריקההסיפורהאמיתי
“תקומו ותתלבשו” צעק הקצין קלאו, מפקד מחנה מעצר לטרון, תוך בעיטות במיטות בהן ישנו הלוחמים בשעה 2:00 בלילה של ה-19 באוקטובר 1944. בשעה זו לפחות שלושה גדודים של הצבא הבריטי מצוידים בנשק כבד ומכוניות משוריינות הקיפו את המחנה. איש לא אמר לעצורים מה קורה, מה רוצים מהם ולאן הם מובלים, אלא רק ציוו עליהם לרוקן את כיסיהם בלי להשאיר דבר ולזרוק אותם לערימה אחת – את אותם החפצים איש לא ראה עוד מעולם.
העצורים הובלו למקום ריכוז בלבוש מקרי בלבד, מכנסיים קצרים שאיתם ישנו וכפכפים, המבוכה הייתה רבה והניחושים אינסופיים, כל זאת תוך שהבריטים מקללים ומכים אותם. האווירה הייתה קשה מאוד והזכירה לניצולי השואה את העבר הלא רחוק שממנו נמלטו בקושי. העצורים הוכנסו למשאיות בכח, בחלקה האחורי צויר קו לבן, שני חיילים בריטים אמרו שמי שיחצה את הקו הלבן יירה במקום.
לאחר נסיעה לא ארוכה המשאית נעצרה בשדה עשב רחב וכעבור שעה של המתנה הגיעו, אחד אחרי השני, 13 מטוסים ונחתו בסמוך לקבוצות לוחמים שחולקו טרם הגעתם לקבוצות של 20 איש. הופעת המטוסים הפילה פצצה על הלוחמים שהבינו שככל הנראה מגרשים אותם מהארץ. ההלם היה גדול. אנשים טמנו בכיסיהם עפר מאדמת הקודש. עם בוא הפקודה עלו העצורים אל המטוסים תוך שירה אדירה של “התקווה” בליווי של 2-4 חיילים חמושים. יהודה בן-דוד “עמוס” מזכיר מקרה שאחד האנשים ניסה למחות והלנגד לעליה למטוס אך “שוכנע” לעלות בדחיפות כידון.
251 אנשים יצאו לדרך כשרק החיילים הבריטים והטייסים יודעים שפניהם מועדות לאפריקה.
במהלך החודשים הקרובים, נפרסם סדרת פוסטים עם כל האמת על האירועים שעברו גולי אפריקה בשבי. אתם מוזמנים לשתף ולהפיץ ברבים.
בתמונה: כרזת קריאה להחזרת הגולים מאפריקה
