איז’ו, כינויו משחר ילדותו, בן אברהם ופרידה נולד ביום י”ח באב תר”ע, 23 באוגוסט 1910 ברדאוץ, אז אוסטריה. שם למד בגימנסיה ואת השכלתו המישפטית רכש באוניברסיטאות בצ’רנוביץ ובקלוז’. בווינה סיים את בית־הספר למסחר בינלאומי. הוא היה חבר פעיל באגודת האקדמאים הציונים “באריסיה”. משנת 1936 עבד כעורך דין בצ’רנוביץ ונטל חלק רב בחיים הפוליטיים בבוקובינה, אז רומניה. הוא היה ממנהיגי הרוויזיוניסטים בארץ זו, נואם בחסד, מלהיב את הנוער הבית”רי.
בפברואר 1942 הוא נשא לאשה את האלמנה דורה נוסנבאום ואימץ את ילדיה, חיה וצבי. עלו ארצה ביום 4 באפריל 1944. עבד בפרדסים ואצל קבלן בניין בעבודות מזדמנות. מצבם הכלכלי הקשה וידיעותיו הדלות בעברית באותה תקופה לא אפשרו לו להוציא רישיון לעריכת דין.
את נאמנותו לעם ולארץ הוא ביטא בפעילותו כאוהד לח”י. טוביה דרורי (זרח) היה המקשר שלו. עם קום המדינה החל איז’ו לעבוד במשרד המסחר והתעשייה כפקיד בכיר, תפקיד שמילא עד 1975, שנת יציאתו לגמלאות.
בשנת 1951 הצטרף יוסף לבונים החופשיים בלשכת “בצלאל”. בשנת 1959 נתמנה לנשיא הלשכה ובתפקיד זה כיהן בין השנים 1960 ל־1963. בשנת 1973 הוא נבחר למשנה לנשיא הגדול של הלשכה הגדולה, ובמארס 1977 לכהונת הנשיא הגדול של לשכה ארצית זו. כותב עליו מ. תמרי: “השכלתו האקדמית מצאה לה ביטוי בכל עצה ופעולה. באישיותו הוא גילם את החיוב ואת הטוב באדם בכלל וכבונה חופשי בפרט. את האספות הרבע־שנתיות של נשיאי כל הלשכות היה מעביר באווירה מלכדת. אדם אציל היה, בעל רקע תרבותי רב, שולט במספר שפות, הומניסט שידע לטפח קשרים עם הלשכות בארץ ובחו”ל”.
בנאומיו קרא איז’ו להעמיק את רעיון השלום בכל העמים הסובבים אותנו ובין אזרחי ארצנו ללא הבדל דת או לאום. בכל אירוע משמעותי הוא נוהג להזכיר את ירושלים עיר הנצח של שלום ותקווה, מקור הבניה החופשית, העולמית, בה חשים את מצעד הזמן. את אביו, שהיה בונה חופשי ותיק ופעיל באוסטריה, הספיד בהבעת תודה, על שהוריש לו את אחיו היקרים, האושר בחייו, במקום העושר החומרי.
פעילותו הנמרצת והמסורה בלשכות הבונים החופשיים שימשה לו במה ומסגרת לעשיה פורייה חברתית במקום המפלגות השונות בארץ.
יוסף נפטר ביום כ’ באדר א’ תשמ”א, 24 בפברואר 1981 ונקבר בקריית שאול.