מנשה, בן רבקה ואברהם, נולד בשנת 1900 בוורשה, פולין. בן למשפחה יהודית מכובדת. אביו היה נכדו של הרב הגאון אפרים ראסקין, עורך הלוח הראשון. במשפחה היו שלושה ילדים. היא ניהלה אורח חיים מסורתי־עברי. מנשה קיבל חינוך מסורתי וחינוך עברי כאחד. למד בבית־הספר העברי בוורשה. עם סיום לימודיו התיכוניים, המשיך בלימודי רפואה בוורשה, בווינה ובברלין.
הוסמך כד”ר לרפואה – מומחה למחלות פנימיות. היה מנהל בית־חולים בוולקוביסק. כן היה פעיל במרכז ההסתדרות הציונית, סגן יו”ר של ארגון נציגי העיריות בפולין, וחבר מרכז “טוז־אוזה”, ארגון יהודי שעסק בשמירת הבריאות של יהודי פולין.
בשנת 1934 נשא לאִשה את קלרה מגוסצינה. נולדה להם בת. האִשה והבת, ככל בני משפחתו האחרים, נשלחו למחנה ההשמדה באושוויץ ונספו בשנת .1943
בשנת 1945 עלה לארץ מאיטליה בדרגת קצין. עם הגיעו, הצטרף ללח”י, והיה ראש השירותים הרפואיים של התנועה. השתתף בהגשת עזרה רפואית ברוב הפעולות. סייע לאנשי לח”י במצבים אשר חייבו אישפוז שנבצר מהם מחשש שזהותם תתגלה וכן משום היותם מבוקשים. עמדו לרשותו חברות לח”י, שטיפלו בהדרכתו בפצועים שונים, אשר שהו בבתי אוהדים ונזקקו לעזרה רפואית.
יחד עם כל אנשי לח”י התגייס לצה”ל, שרת כרופא בחטיבה 8 בשנים 1948–.1950 בשנת 1954 נשא לאישה את פנינה לבית פולקוביץ. לפנינה היו באותה עת שתי בנות ונולדו לה ארבעה נכדים.
בארץ המשיך לפעול כרופא בקופת חולים לאומית, היה יו”ר רופאי קופת חולים לאומית, יו”ר של ועדת התיאום של הקופות האזרחיות, חבר הועדה הפרופסיונלית העליונה של הסתדרות הרופאים הישראלית, חבר ההנהלה הארצית של הליגה למלחמה בשחפת. השתתף בקונגרסים בין לאומיים בפריס, 1958, ובאינסברוק, 1962, בהם הרצה על מחלות לב וכלי דם. היה סגן נשיא לשכת בני־ברית “תיאודור הרצל” בתל אביב וחבר מועצת האופרה הישראלית.
מנשה נפטר ביום י”ג בשבט תש”מ, 31 בינואר 1980 והבא למנוחות בבית העלמין נחלת יצחק. רעייתו נפטרה ביום ד’ בתשרי תשנ”ה, 9 בספטמבר 1994.
