בטי בת לוי יצחק ופייגה צפורה נולדה ט’ באב תרע”ו, 8 באוגוסט 1916, בעיר ברלד ברומניה. היא למדה בבית ספר טכני בבוקרשט והייתה פעילה ב”נוער הציוני”. עם פרוץ מלחמת העולם השנייה חיפשה דרכים לעלות לארץ ישראל והצטרפה לקבוצת עולים ששכרו אנייה להובלת בקר בשם “דוריאן”.

בתחילת שנת 1940 הפליגה לארץ. במשך שלושה חודשים שטה האנייה בים בתנאים קשים ביותר, עד שהגיעה לחופי הארץ. כאן נלכדה על ידי האנגלים והעולים נכלאו במחנה המעצר “מיזרע”, שם פגשה עצורים שהיו לוחמי לח”י. מאוחר יותר הועברה למחנה עתלית ושם הצטרפה לקבוצת אנשי לח”י אשר הגיעו מפולין וכוּנוּ בשם “הקבוצה הפולנית”. כאן הכירה את טוביה דרורי, איש לח”י, לו נישאה שנים לאחר מכן.

להם בת דבורה ונכדים.

בטי פעלה בשטח הסיוע הכלכלי והתמיכה הכספית לאנשי לח”י. ביתה היה בית מסתור ומחבוא למבוקשים על ידי הבולשת ומקום מפגש ללוחמים.

בטי הייתה מחנכת ומורה למלאכה, אך אפשר לומר שהייתה אמנית בנפשה ובמקצועה ולא מעט כלות בלח”י חבות לה את בגדי חופתן שהכינה בכספה ועל חשבונה.

היא נפטרה ביום ג’ בניסן תשנ”ז, 10 באפריל 1997 והובאה למנוחות בחלקת לח”י בבית העלמין ירקון.