נחמן, בן לאה ושמריהו דויטש, נולד בשנת 1913 ברוסיה לאב סוחר עצים אמיד. כעבור מספר שנים עברה המשפחה לסביבות וילנה, שם למד בבית ספר יסודי וְתיכון היה חבר בהכשרה של בית”ר. כשסיים, עלה לבדו כעולה בלתי לגלי לארץ ישראל בשנת 1936.

כעבור מספר שנים עלה אחיו הצעיר, גם הוא כעולה בלתי לגלי. כל משפחתו נספתה בשואה, פרט לאח אחד ששרד והגיע ארצה לאחר מלחמת העולם השנייה.
עם הגיעו לארץ הצטרף לפלוגות העבודה בראשי פינה. היה נוטר, “גפיר”, בזכרון יעקב, ושוטר ברמת גן.

עם הפילוג מהאצ”ל, הצטרף ללח”י. בשנים 1939–1940 עבד בבולשת הבריטית בחיפה. בנובמבר 1940 נכלא וישב בעכו, במזרע ובלטרון. נכלל בשילוח הראשון של 251 עצורים, שהוגלו מארץ ישראל לאפריקה. ב־19 לאוקטובר .1944 היה במעצר במחנות סמבל, ליד אסמרה באריתריאה, וקרתאגו בסודן. שוחרר מהמחנה בסודן ביום 19 ביוני 1945 והוחזר לארץ. עם שובו, נשא לאִשה את קיטי (רות) לבית פפנק, חניכת בית”ר, ילידת וינה, שעלתה כעולה בלתי לגלית לפלוגות העבודה בראש פינה.

מאז שובו מאפריקה היה עליו להתייצב בבולשת בקביעות, דבר שהגביל את יכולתו לפעול במחתרת, אך המשיך לקיים קשרים הדוקים עם אישים במחתרת. לאחר פעולות גדולות של המחתרות, כמו הפיצוץ במלון המלך דוד ורצח ברנדוט, נעצר עם פעילים אחרים. מסיבות רפואיות לא גויס ולא שירת בצה”ל.

נחמן וקיטי הקימו את ביתם ברמת גן. נחמן היה מיודד עם אברהם קריניצי, ראש עיריית רמת־גן, שסייע לו בשעת הצורך, בעיקר להשיג עבודה, מצב בו התמודדו רבים ממשוחררי המעצרים הממושכים. ניסה מזלו בעיסוקים שונים, בין השאר שהה מספר שנים באילת ועסק במלונאות.

ברמת גן נולדו ילדיו אלדד וקרני, שנפטרה בתחילת שנת 2000, בנו אלדד חבר קיבוץ עין חרוד ולו שלושה ילדים.
בשנת 1973 עבר ניתוח קשה, הפך נכה אבל המשיך לעבוד כאזרח עובד צה”ל עד יומו האחרון. בהיותו מרותק לביתו, נהג לכתוב שירים ולהגיב על עניינים פוליטים ולארח ידידים מהמחתרת.

נחמן נפטר ביום י’ בשבט תשל”ז, 29 בינואר 1977.