שרגא גרוס, בן אפרים וחיה-יונה, דור שלישי בארץ, נולד בחיפה ביום כ’ כסלו תרפ”ד, 28 בנובמבר 1923.

בין השנים 1937-1938 היה חבר בבית”ר ולאחר מכן הצטרף לאצ”ל.

עם הפילוג בשנת 1940 הלך אחרי “יאיר” והצטרף לפעילות מחתרת לח”י כלוחם בחיפה תחת פיקודם של “יוסי” “נדב”, “ישראל”. בשנת 1945 נעצר על ידי הבריטים ושהה במעצר בלטרון עד 12 במאי 1947.

לאחר מכן, הוגלה על ידי הבריטים מארץ ישראל לאפריקה, בשילוח ה-12 והאחרון שכלל 50 עצורים. שהה במחנה גילגיל בקניה עד הקמת מדינת ישראל והוחזר לארץ עם אחרוני הגולים מקניה ביום 12 ביולי 1948.

קיבל אות לח”י.

שרגא נישא לאראלה ולהם שני בנים, בועז וירון.

שרגא נפטר ביום י”ח בכסלו תשס”ו, 19 בדצמבר 2005 והוא קבור בבית העלמין שדה יהושע בחיפה.