קריאל נולד ביום ו’ בניסן תרפ”א, 15 באפריל 1921 בבודפסט, בירת הונגריה, להוריו אלכסנדר ומרגריטה, משפחה יהודית מתבוללת, שם גם סיים את לימודיו התיכוניים. עם פרוץ מלחמת העולם השניה “גוייס”, תחת המשטר הנאצי, לגדודי עבודת כפיה. בשנת 1944 נשלח עם קבוצה של אלפי יהודים צעירים למכרה הנחושת בור ביוגוסלביה, בו נידונו לעבודת־פרך בתנאים של מחנה ריכוז. לקראת תום המלחמה, הובלה קבוצת הפועלים היהודים במצעד מוות בהרי סרביה והוצאה להורג. הוא היה אחד מתריסר הניצולים, אשר הצליחו לברוח.
עם סיום המלחמה, חזר לביתו בבודפסט, וגילה כי הוריו ורוב בני משפחתו נרצחו בידי הנאצים. גרדוש נרשם ללימודי פילוסופיה וצרפתית באוניברסיטה ועבד כעיתונאי. כעבור שנה עזב את הונגריה יחד עם אשתו שושנה, ועבר בעזרת ה”בריחה” לצרפת, שם המשיך את לימודיו. במקביל יצרו הוא ואשתו קשר עם הסניף הצרפתי של לח”י. הוא עבר קורסים בשימוש בנשק קל ועסק בהסברה. היה מעורב במיבצעיה של לוחמת הלח”י הצרפתית, בטי קנוט. באותה תקופה הוא למד את יסודות ציור הקריקטורות ואייר את חומר ההסברה של לח”י. עבודותיו, בחתימת “שיר”, נשלחו לארץ והתפרסמו בעיתון “המעש”.
בתחילת 1948 עלו קריאל ואשתו ארצה. הוא התקבל לעבודה בעיתון ה”מברק”, הביטאוֹן הלגלי של תנועת “הלוחמים”. שם עסק בציור קריקטורות פוליטיות, עד שנעצר ונכלא, בעקבות הריגתו של הרוזן ברנדוט. לאחר שיחרורו, מצא מישרה קבועה כצייר ועורך גרפי בשבועון “העולם הזה”. כאן הופיע תחת הכינוי “דוש”. בשנת 1953 הצטרף לעיתון “מעריב”. קריאל צייר קריקטורה פוליטית יומית, שהגיבה על המתרחש במדינה. המדור זכה לפופולריות בציבור, במידה רבה הודות לדמות המצויירת “שרוליק” – נער צעיר, חובש כובע טמבל, המגלם באופיו ובתגובותיו את הישראלי הציוני, בעל הרוח התמימה והבטוחה של אותה תקופה.
כתב גם מאמרים וסיפורים וחיבר מערכונים לבמה ולרדיו. פרסם 13 ספרים, ספרי קריקטורות, פרוזה והגות. זכה בפרס הרצל, פרס נורדאו ופרס ז’בוטינסקי. ב־1981 התמנה לנספח תרבות בשגרירות ישראל בלונדון. עם שובו ארצה, שירת כחבר בוועד המנהל של רשות השידור. עבד בעיתונים “מעריב” ו”ג’רוזלם פוסט” ואייר ספרי ילדים.
קריאל היה פעיל בעמותת ההנצחה של לח”י וסייע לעצב את מוזיאון התנועה ב”בית יאיר”.
נבחר ל”יקיר העיר תל־אביב”. בשנת חגיגות היובל לעצמאות ישראל, נבחרה דמותו האהובה, “שרוליק”, לעטר את הבול הרשמי של המדינה.
קריאל נפטר ביום כ”ב באדר תש”ס, 28 בפברואר 2000 והובא למנוחות בבית העלמין ירקון. השאיר אחריו את חברתו לחיים, השחקנית טובה פרדו, שני ילדים: דניאלה, מיקי ונכדים.