תיאו נולד ביום ז’ באלול תרפ”ז, 4 בספטמבר 1927 בוורשה שבפולין לאמו שרה ולאביו מאיר. בשנת 1930, בהיותו ילד קטן, עקרה המשפחה מפולין לבלגיה והתיישבה בעיר אנטוורפן. תיאו למד בבית־ספר תחכמוני בו לימדו עברית, צרפתית, פלמית, אנגלית וגרמנית. הצטרף לתנועת בית”ר, אך לימים הלך עם הפלג ה”גרוסמניסטי” לתנועת “ברית הקנאים”. בתקופת מלחמת העולם השניה התבקש על־ידי ידיד למצוא מקום מסתור לשמונה אנשים המבוקשים על־ידי השלטונות. תיאו אכן מצא עבורם מסתור. בדיעבד הסתבר שאלה היו קומוניסטים ותאו הועמד לדין, אך יצא זכאי.
בשנת 1946 גוייס ללח”י על־ידי קרוב משפחה, הרִי זיבנברג, וכך הכיר במשך הזמן את הרצל עמיקם, את יעקב אליאב (ישקה), שמוליק קפלן ואת צפוני, עבורו מצא מקומות מגורים ומסתור שונים. תיאו היה היחיד מכל חבורת אנשי לח”י, שעבד באותה תקופה בכובענות ובאופנה וממשכורתו מימן את קיומם ופעילותם. הוא עבר קורס לנשק אצל ישקה והופעל בכל סוגי הפעילות, החל בהפצת חומר הסברה, גיוס אנשים, מציאת מקומות מסתור לאנשים ולנשק וחיפוש אחר מקורות לרכישת נשק.
היו לו קשרים מצויינים עם אלמנתו של מפקד משטרת בריסל המנוח (שהיה מתומכי המחתרת הבלגית נגד הגרמנים) ובביתה, בפרבר שקט של בריסל, שיכן את צפוני, ובעליית הגג שלה היה מחבוא לנשק. האלמנה התייחסה אליהם כאל ילדיה והרשתה להם לעשות בביתה כרצונם, והם ניצלו זאת עד תום.
אחרי קום מדינת ישראל, הופנו אל תיאו שליחי מערכת הביטחון של המדינה וקיבלו ממנו, לאורך שנים, סיוע חשוב בנושאים רבים.
בשנת 1952 נשא תיאו לאישה את ניקול בלית טיריארד ונולדו להם בן ובת ולהם שִשה נכדים. תיאו פיתח עסק משפחתי קטן של בגדי נשים לממדים של חברה גדולה ומשגשגת. לאחר־מכן שיפץ בניינים גדולים במרכז בריסל והפך אותם לבנייני משרדים למכירה ולהשכרה. כעבור זמן בנה וילות למכירה בפריפריה של העיר. הוא נוהג לבקר בישראל לעתים קרובות, כמה פעמים בשנה, ואף הקים בארץ, בשעתו, מפעל לבגדים ורשת חנויות. הוא גם תרם למוסדות שונים בארץ. בבלגיה אירח שרים ואישים מישראל וסייע להם בארגון פגישות עם מדינאים שונים באירופה, לאור קשריו האישיים הרבים.