יוסף בן לצבי סיטנר נולד בפולין ביום ב’ בכסלו תרע”ח, 17 בנובמבר 1917. הוא עלה ארצה כעולה בלתי לגלי בשנת 1933, מהעיירה דוברה. הוריו ומשפחתו שנשארו בפולין, נספו בשואה.
בפולין השתייך לפלוגות בית”ר. ביום 9 ביולי 1940 התגייס לחיל האוויר הבריטי, במצרים. בזמן שירותו הצבאי עסק ברכש של נשק, חומרי חבלה ותחמושת, והעברתם לארגוני המחתרת בארץ. הוא עסק בפעילות הסברתית בקרב הקהילה היהודית במצרים וכן בקרב החיילים היהודים ששרתו בצבא הבריטי, כדי לקרב אותם לרעיונות של המחתרת שפעלה בארץ.
מסוף שנת 1943 עמד בראש תא לח”י במצרים וכינויו במחתרת היה נחמיה. הוא היה בין מארגני ההתנקשות בלורד מויין, שר המושבות הבריטי למזרח התיכון. מויין היה מראשי המתנגדים לעלייתם של ניצולי השואה לארץ ישראל והוא היה נציג השלטון הזר הבכיר ביותר במזרח התיכון.
ביום 27 ביולי 1945 נעצר יוסף על ידי הבריטים והוגלה לסמבל שליד אסמרה באריתריאה. ביום 12 במרס 1947 הועבר עם מחנה הגולים מאריתריאה לגילגיל בקניה. אחרי הכרזת המדינה הגיע עם אחרוני הגולים, ביום 12 ביולי 1948, לישראל.
בשנת 1950 נשא אשה, פנינה. המשפחה חייתה את מרבית שנותיה בשיכון סלע בתל אביב.
היה ממקימי קופת חולים לאומית, שימש כמזכיר הוועד הפועל של הסתדרות עובדים לאומית בארץ והתמחה בחוקי עבודה. בשנות ה־50 מונה לחבר בית הדין למלחמה בספסרי השוק השחור.
בנו אבי סגן אלוף בצה”ל, עלה להתיישבות עין זיון שברמת הגולן, ולאחר מכן היה בעל משרד חקירות פרטי. בנו צביקה סרן בצבא, ואחר, עובד במשרד האוצר. הבת יונה אחות סיעודית ברשת משען.
נפטר ביום כ”ט בטבת תש”ם, 17 בינואר 1980 והובא למנוחות בבית העלמין בחולון.
