שלמה, בן יהודה ומרים גולוד, נולד בשנת 1922 בעיירה קוריץ באוקראינה. להוריו היתה חנות יין, ולאחר־מכן – חנות מכולת. האם עזרה בפרנסת הבית בנוסף לטיפול בארבעת ילדיה. הבית היה דתי, והמסורת היהודית נשמרה בכל דקדוקיה. האב היה גבאי בבית הכנסת ובד־בבד שרר בבית חינוך ציוני לאומי.

המשפחה עלתה ארצה בשנת 1925, בעלייה לגלית, מאודיסה. כתלמיד היה פעיל בצופים ואחר־כך בהגנה. כנער הצטרף לפלמ”ח ויצא מדי פעם לפעולות, בהן נעדר במשך ימים מהבית.

בית ההורים שימש בית ועד לבני קוריץ בראשית דרכם בארץ ישראל. כעבור שנים, כאשר התגייס שלמה ללח”י, הפך ביתם בית מסתור ופעילות לאנשי לח”י. בחצר הבית היה מחסן נסתר, “סליק” של נשק עבור האצ”ל, ששתיים מאחיותיו, רבקה ולאה, היו חברות בו. האם, מרים גולוד, עזרה לילדיה בכל הפעולות הנחוצות. בישלה דבק להדבקת כרוזים. כן הסתתרו בביתה אנשי לח”י שהיו זקוקים למיסתוֹר.

חרדה גדולה עברה על המשפחה בימי השבת השחורה כאשר חיילים בריטים הגיעו לביתם לחיפוש נשק, בו היה מחסן נשק לא קטן. תקופת חרדה נוספת עברה על המשפחה כאשר החבר של האחות רבקה, בעלה לעתיד, אמנון מיכאלי, השתתף בפריצת כלא עכו, נתפס וגזר דינו היה תליה. בעזרת פרופ’ שור, שערך לו בדיקת עצמות, הוכח שהוא קטין וגזר־דינו הומר למאסר עולם. באותה תקופה הסתתר בביתם אברהם בן הר, מבורחי כלא עכו. במחתרת היה שלמה, בין שאר עיסוקיו, פעיל בגיוס אוהדים ומתנדבים לכל עזרה נחוצה לחברי הלח”י ולתנועה.

שלמה סיים את לימודיו בגימנסיה “הרצליה” בתל־אביב בשנת 1940, עבר לירושלים שם למד באוניברסיטה העברית שנה אחת פילוסופיה, התקבל לפקולטה למשפטים באוניברסיטה העברית בירושלים, אותה סיים והוסמך כעורך־דין, בשלהי המנדט הבריטי.

בשנת 1948 התגייס יחד עם כל אנשי לח”י לצה”ל וסיים את שרות החובה. בשנת 1954 נשא לאִשה את רבקה זיידמן. 30 שנה היה עורך־דין עצמאי, עד שנת 1979 עת החמירה מחלתו. בין היתר היה פעיל בהסתדרות הציונים הכלליים וחבר הנהלת בית־הכנסת ישורון בתל־אביב. היה בעל השכלה רחבה, בעל ידע רב והרבה בקריאה. בין תחביביו: איסוף בולים, טיולים בחיק הטבע וגילוי מאובנים. היה פעיל במשמר האזרחי עד סמוך לפטירתו. לשלמה ורבקה שתי בנות ובן ונכדים.

שלמה נפטר ביום כ”ג בשבט תש”מ, 10 בפברואר 1980 והובא למנוחות בבית העלמין בחולון.