משה בן חיים ולאה, נולד ביום ט”ז בחשון תרע”ט, 22 באוקטובר 1918 בעיר ורשה שבפולין ברחוב סטבקה, אזור מעמד פועלים, יהודים ונוצרים. בהיותו בן כחצי שנה התייתם מאִמו. מגיל צעיר מאד היה בעל מודעות פוליטית. למרות שבית אביו היה דתי, פנה משה לתנועת הנוער “פיונר”, אך לאחר שהגיע למסקנה כי יש להקים מדינה יהודית, פנה לתנועת בית”ר. היה פעיל בקן בית”ר “מורנוב”. אחד ממדריכיו היה נתן ילין מור, לימים חבר מרכז לח”י.

משה עלה ארצה בשנת 1939 באניית מעפילים “פאריטה”, שמסעה אורגן במסגרת עליית “אף־על־פי” של בית”ר והאצ”ל. היה חבר בפלוגת בית”ר ברחובות. בעת הפילוג בין האצ”ל ללח”י, הצטרף ללח”י. הוא עבר לתל־אביב והיה פעיל בנושאים מודיעיניים ולוגיסטיים, כגון העברת נשק, מתן מקלט ללוחמים מבוקשים על־ידי הבולשת. זליג ז’ק, שנהרג בידי הקצין מורטון ברחוב דיזנגוף 30 בתל־אביב, היה בין חבריו.

בשנת 1950 נשא לאִשה את בטי מבית ונג, ילידת פולין, ונולדו להם שני בנים: חיים ויאיר, ונכדים.

לאחר קום המדינה עסק משה בסחר תיקים וארנקים. היה פעיל בתחום הציבורי. וחבר בתנועת החרות, ובאחת ממערכות הבחירות הראשונות אף הופיע ברשימת המועמדים לכנסת. היה פעיל במפלגת המרכז החופשי. אך בשנות חייו האחרונות חזר לפעילות בתנועת הליכוד והיה בין חברי הנהלתה, מקבוצת דור המייסדים.

הוא ואשתו היו בין מקימי שיכון חרות ברמת־גן בשנת 1951 והיה פעיל גם בפעילות עירונית.

משה נפטר בגיל 81 ביום כ’ בתמוז תש”ס, 23 ביולי 2000 והובא למנוחות בבית העלמין ירקון.