איתן נולד ביום כ”ט בתמוז תרפ”ה, 21 ביולי 1925 בעיר צ’רנוביץ’ בבוקובינה לאמו דבורה ולאביו דוד ונקרא בישראל שלמה (המכונה לולו). בבית קיבל חינוך יהודי מסורתי. הוא למד בבית־ספר עממי והמשיך בלימודי תיכון. בשנת 1942 הצטרף לתנועת בית”ר שפעלה באורח בלתי חוקי, והיה מפעיליה. בשנת 1944 עלה ארצה, עבד תקופת מה בקיבוץ מעברות, אך עד מהרה עזב והצטרף ללח”י.

הוא עבר קורס לנשק ואידיאולוגיה ויצא לפעולות נגד הבריטים. בין היתר השתתף בהתקפת יריות על משוריין בריטי ליד בנק ברקליס בעת פעולת רכש ובהכנת מכוניות התופת שנשלחו, האחת – למחנה שרונה (הקריה), שגרמה נזק רב למִפקדה, השניה – ליפו, אשר הרסה את בניין הסראיה, בו נקברו עשרות אנשי כנופיות ומנהיגיהם, וכן משאית שנשלחה לשכם, אך נחשדה, ונהגה, איש לח”י, שמואל, הוצא להורג. משאית זו התפוצצה וקטלה את המומחים הבריטים שניסו לפרקה.

איתן השתתף בפעולת רכש במחנה צבאי בחולון, בפיצוץ בניין הבולשת בדרך תל־אביב–יפו, שם חסם את רחוב יפו בפני תגבורת, וכן ברכש נשק במחנה “כלניות” בחוף תל־אביב, שם היה בין הפורצים ונפצע מכידון של חייל בריטי, ובהורדת רכבת מהפסים ועוד. הוא הדריך נוער, היה מחסנאי נשק ראשי במרכז הארץ, השתתף בפעולות ה”היכון”, שאנשיו יצאו יום יום לתקוף ולפוצץ עמדות צלפים ערבים בגבול יפו. באבו־כביר נפצע בראשו מרסיסי רימון, כשפיקד על פיצוץ עמדה ערבית שצלפה לעבר רחוב הרצל.

עם הקמת צה”ל התגייס איתן לחטיבה 8, גדוד 82, והתמנה מפקד מחלקת מרגמות. הוא השתתף בקרבות הגדוד. אַחַר הועבר לגדוד 89 – הקומנדו – והשתתף בקרבות הגדוד. הוא חזה במעשי הזוועה שעשו חיילי הלגיון הירדני בגופות חיילינו. בשוך הקרבות עבר לחיל האוויר, משם השתחרר בשנת 1951.
עד שנת 1965 עבד בחברת רסקו בתפקידים בכירים וכמנהל חברה־בת למוצרי אופנה (גלוביס).

בשנת 1960 נשא לאשה את רות פלדברג ונולד להם בן – עמירן, ולהם נכדה אחת.

בשנת 1966 עזר כשנתיים לאביו במפעלו לניפוץ צמר. משנת 1968 עד 1973 ניהל מפעלי אופנה לשיער. אחרי מלחמת יום הכיפורים היה מנהל אדמיניסטרטיבי בחברת ביטוח. בין השנים 1977 ל־1980 היה חשב ומנהל כספים של כפר המכביה. משנת 1980 עד 1988 – מנהל נציגות חברת “פברז’ה” בישראל. מאז ועד 1995 עבד בתפקידים בכירים בחברת מוצרי צריכה.

איתן נפטר ביום ט”ו טבת תשס”ט, 11 בינואר 2009 והובא למנוחות בבית העלמין ירקון בפתח-תקוה.