עזריאל-יהודה ברייער בן לאה-מרים ויחיאל-מיכאל נולד בוינה ביום י”ד באב תרצ”ב, 16 באוגוסט 1932. עזריאל למד ב”חדר” ועלה עם משפחתו לארץ ישראל בשנת 1939 לפני פרוץ מלחמת העולם השניה. בארץ התגורר עם משפחתו ברוכת-הילדים בבתי אונגרין והיה תלמיד בישיבת “שומרי החומות”.

בספטמבר 1947, בהיותו בן 15הצטרף לשורות מחתרת לח”י.

ביום יב” באדר א’ תש”ח, 22 בפברואר 1948 הגיעו חיילים ושוטרים בריטיים בשלוש מכוניות תופת לרחוב בן-יהודה שבמרכז ירושלים, הפעילו את מטעני הנפץ וירו בעוברים ושבים ללא הבחנה. בתים נהרסו ואנשים רבי נפגעו ונפלו.

עזריאל השתתף בתור צופה בפעולת תגמול של לח”י לאחר ההתקפה של הבריטים. אנשי לח”י פוצצו מוקש תחת רכב צבאי מלא בחיילים ובתחמושת ברחוב סנט פאול. חמישה חיילים נהרגו ושישה נפצעו. באותה פעולה נפגע עזריאל מכדור בריטי ומת מפצעיו לאחר שעה קלה בבית החולים “הדסה” בירושלים.

עזריאל הובא למנוחות בבית העלמין בהר הזיתים.