יעקב נולדביום כ”ד בכסלו תרפ”ה, 21 בדצמבר 1924 ברדום, פולין, למנחם וברכה, בן שישי, בין שלוֹש בנות וארבעה בנים. המשפחה הייתה דתית והילדים קיבלו כולם חינוך תורני, אך האם, שהייתה למדנית ומשכילה, שלחה את ילדיה ללמוד בגימנסיה. המשפחה עסקה במסחר ומצבה הכלכלי היה טוב.
בשנת 1926, כשיעקב היה בן שנתיים וחצי, עלתה המשפחה ארצה והתיישבה בירושלים. בארץ חיו בעוני והבנים הבוגרים יצאו לעבודה, כשהם משלימים את לימודיהם בשעות הערב. בילדותו נשלח יעקב לישיבת “עץ חיים”, בה למד עד גיל תשע והיה מתלמידיו של הרב אריה לוין, ‘רבם של האסירים’. כשהמשפחה עברה לתל אביב, למד יעקב בתלמוד תורה ובישיבת ‘בית יוסף’. בגיל 14 העדיף לצאת לעבודה ולסייע לפרנסת המשפחה. ביום עבד ובערב למד.
עוד בגיל 13 הצטרף יעקב לברית החשמונאים ובשנת 1940 – התגייס לאצ”ל. בשנת 1942 עבר ללח”י, בה היה פעיל מאוד כאחראי על חוליה. בשנת 1943 נאסר יעקב כתוצאה מהלשנה, וביום 19 באוקטובר 1944 הוגלה לאפריקה בשילוח הראשון, יחד עם 251 חברי מחתרת אחרים. הוא שהה במחנה סמבל, משם הועבר לאריתריאה, לקרתגו, שוב לאריתריאה ולבסוף לקניה. הודות להשתדלות נמרצת של המשפחה, הוחזר ארצה ביום 14 במאי 1947 והושם במחנה המעצר בלטרון.
יעקב היה ידיד נפש של משה רדומיסלסקי – “אורי”, שנפל בפעולת בתי המלאכה. משה היה חברה של אסתר גרינשטיין – “יעל”, לוחמת לח”י שנאסרה וישבה בכלא לנשים בבית לחם. בשלב מסויים רוכזו כל העצורים היהודים במחנה המעצר בעתלית, שם הכיר יעקב את אסתר. הוא רצה לשמוע מפיה כל פרט על שאירע לידידו משה. על רקע נושא משותף זה נקשרו נפשותיהם ונוצר הקשר שהניב את נישואיהם. שני בנים נולדו להם: עודד ואורי ונכדים.
יעקב היה טוב לב וכשרוני מאוד. בשהותו במחנות, גילף עבודות מעץ זית ושלח לבני משפחתו, וחלקן שמורות עימם עד היום. הוא היה בעל אופי מיוחד, חייכן, סבלני, חבר ישר ונאמן ואהוב על הכל. את אהבת המולדת שחלק עם רעייתו אסתר, הם הנחילו לבניהם, אשר בחרו לשרת בחילות קרביים והתגייסו לשריון.
יעקב נפטר בי”ב באב תשנ”ג, 30 ביולי 1993 ממחלה ממארת והוא בן 69. הובא למנוחות בבית העלמין מורשה ברמת השרון.