בצער רב, אנו מודיעים על פטירתו של לוחם לח”י, שלום בראשי – “משה”

מתוך דף הלוחם באתר העמותה:

 

שלום נולד בעיר העתיקה בירושלים להוריו חיים ולולו ביום ג’ באלול תרצ”ד, 14 באוגוסט 1934. אביו היה חוצב, מבוני ירושלים ויקיריה והאם, עקרת בית שגידלה 12 בנים ובנות בחום ובאהבה, למרות הדלות והתנאים הקשים. “משה” הוא בן הזקונים של המשפחה, יגאל אחיו הי”ד, נפל במלחמת יום הכיפורים.

שלום למד בישיבת “פורת יוסף”, בבית־ספר תלמוד תורה מזרחי ובבית חינוך תיכון. היה חבר תנועת הנוער “עזרא” ולאחר־מכן בית”ר. הוא הושבע ללח”י כנער בשכונת “שערי חסד” וראשית פעילותו הייתה כשאר חבריו בתאי הנוער, הדבקת כרוזים והפצת חומר תעמולה, אך עד מהרה החל גם במעקבים ובתצפיות במרכז ירושלים, במסווה של מוכר “סברס”, או מצחצח נעליים.

 

שלום נאסר על־ידי הבולשת והושלך ל”קישלה”, שם ניסו לסחוט ממנו מידע באמצעות מכות נמרצות, אך לשווא ולאחר כמה ימים שוחרר. לא משך ידו גם מיוזמות אישיות ו”החרים” אקדחים עבור המחתרת משוטרים בריטים. במלחמת השחרור, כשהוקמו מחנות לח”י בבירה, סופח לבסיס “יואב” בשייח באדר, שם עבר הכשרה בנשק ואימוני ירי במחצבה הצמודה לבסיס. לאחר מכן הועבר לבסיס “אלדד” בליפתא, עד ההתנקשות ברוזן ברנדוט, כשהמחנות פוזרו וחלק מהשוהים בהם נאסרו ע”י שילטונות מדינת ישראל.

 

לאחר מכן עבד כשליח במשרד עו”ד לויצקי, וכשהגיע לגיל הגיוס, הצטרף לצה”ל בו שרת כאלחוטן בחיל האוויר וסיים את שרותו כסמל. היה ממקימי בית־החולים “סורוקה” בבאר־שבע, היה המנהל האדמיניסטרטיבי של בית־החולים ואף זכה בפרס העבודה ע”ש נמיר. בנוסף, ניהל את בתי החולים “קפלן” ו”הרצפלד” ומשנת 1995 יצא לגמלאות.

 

במשך השנים הרחיב שלום את השכלתו – הוא סיים קורס למנהל כללי במכללה למנהל, וכן מנהל עסקים באוניברסיטת ת”א. בעל תואר ראשון בחינוך ותואר שני בהנדסת תעשיה וניהול במנהל רפואי באוניברסיטת בן־גוריון בנגב. היה בין מקימי האגודה לעזרת ילדים לקויי למידה “ניצן”, וכיהן כנציג ציבור בביה”ד לעבודה ב”ש.

 

מאז 1960 התגורר בבאר־שבע עם רעייתו, דורה לבית שקלרצ’יק זכרונה לברכה שהייתה אחות במקצועה, ולהם שלוֹשה ילדים ונכדים.

 

יהי זכרו ברוך.