בצער רב אנו מודיעים על פטירתו של חבר לח”י מנחם קליין – “יהודה”. ההלוויה הייתה ביום שישי. יושבים שבעה אצל הבת דורית: רחוב ההגנה 14, הרצליה.
מנחם נולד ב־6.8.1923 להוריו: יצחק־צבי וחיה, בצ’כוסלובקיה של אז, בעיר קטנה ובה תושבים יהודים רבים, בשם Szolos (סולוש). שם הספיק ללמוד מיספר שנים בבית־ספר עברי.
אביו עלה ארצה ב־19333, ואילו כל יתר המשפחה, סבתו, אִמו, אחותו, אחיו והוא עצמו, עלו ב־1934. הם השתקעו במרכז תל־אביב, ובית הוריו הפך מרכז לכל דוברי ההונגרית שגרו בסביבה. את לימודיו המשיך בבית־ספר תחכמוני בתל־אביב.
הוא הצטרף לארגון צופים דתיים, שנקרא “העדה” ושם בילה את זמנו בשירה, ריקודים ובלימוד תולדות התנועה הציונית ותולדות ההתיישבות היהודית בארץ ישראל.
תחכמוני היה בית־ספר דתי לבנים, מזרם “המזרחי” שחלק גדול מתלמידיו הצטרפו לאצ”ל. ואכן, בגיל 15 הצטרף גם הוא לאצ”ל, שהיה מורכב ברובו מנערים ונערות יוצאי בית”ר והתאים הלאומיים. באצ”ל של אותם ימים למדו תרגילי סדר והכרת האקדוֹח. כן הדביקו ופיזרו כרוזים, והשתתפו כמובן, בכל ההפגנות נגד השלטון הבריטי.
הימים התמימים והיפים הללו עברו כשנודע על הפילוג המכאיב באצ”ל. מנחם, הצטרף לארגונו של יאיר, שנקרא: הארגון הצבאי הלאומי בישראל – לח”י.
מייד עם הצטרפותו ללח”י הרגיש בהבדל. במקום מפגשים ביחידות גדולות, הוקמו תאים של חמישה–ששה אנשים. המפקד הפך אחראי. אין עוד תרגילי סדר ואין עמידת דום. עיקר השיעורים היה האקדוֹח ושליפתו המהירה. מיד הרגישו בגודל האחריות והבינו שמכינים אותם לפעולות מיבצעיות. כך נמשך הדבר עד להרצחו של יאיר.
באותה תקופה קשה, היה טוביה האחראי על היחידה. כשמכל עבר נאסרו, נפצעו, או נהרגו חברים, מצא מנחם את עצמו בודד ומיואש במקצת.
ב־1942 התגייס למשטרת הישובים העבריים. ב־19433 חזר לתל־אביב והמשיך בפעילותו עם טוביה, עד שחוּדש הקשר עם לח”י. הכינוי שקיבל היה יהודה, והאחראי עליו היה יהודה בן דוד – “עמוס”. מנחם השתתף בהדבקת כרוזים ובשמירה על המדביקים. כן השתתף בניסיונות רבים להתנקש בחיי שוטרים וחיילים בריטים.
במאי 19455 התחתן עם שרה לבית גולדברנר אף היא חברת לח”י. נולדו להם שתי בנות, יפה ודורית.
ב־1948 התגייס לצה”ל ושירת בחיל הקשר עד מאי 19500. עם שחרורו המשיך לעבוד בבית־דפוס כסדר מכונה. ב־1955 פתח עסק עצמאי קטן, שבמשך הזמן הלך וגדל. כיום הוא מנהל ושותף בדפוס “חידקל”, המעסיק מעל 20 עובדים.
ב־ט”ז בטבת תשס”א (10.1.20011) נפטרה שרה רעייתו לאחר מחלה קצרה.