דב נולד ביום כ”ו בניסן תרפ”ג, 12 באפריל 1923 בעיר אלנשטיין בגרמניה להוריו פנינה וחיים יונה, אחרי ששה אחים ואחיות. לאביו היה מפעל למגפיים. לאחר עליית היטלר לשלטון, החליטו הוריו לעלות לארץ־ישראל. בשנת 1933 עלתה אמו עם אחיו הבכור, קנתה מגרש בתל־אביב ובנתה עליו שני בתים: אחד למגורים והשני למפעל הנעליים. אחריהם עלתה כל המשפחה. מאִמו, שהייתה ציונית מנעוריה, ינק את האמונה שיש לשחרר את הארץ מידי השליטים הזרים.
הוא הצטרף למכבי הצעיר ובשנת 1937, כשלמד בבית־הספר התיכון “ספרא”, התגייס לגדודי הנוער של האצ”ל והועסק באימוני נשק ובהפצת כרוזים. בית־החרושת שלהם שימש לאימוני נשק וכסליק לנשק. בשנת 1940, בעת הפילוג, נותק הקשר ודב התגייס למחלקת הסיירים של החי”ש בהגנה. הם אומנו בנשק וסיירו מסביב לכפרים הערביים באזור תל־אביב. ואולם חוסר המעש של ההנהגה וההגנה נוכח סגירת שערי הארץ הביאוהו לשורות לח”י ב־.1945 הוא הועסק בפעולות רכש שונות, בהחרמת כספים ונשק, ועוד. אחרי הכרזת האו”ם ופרוץ המאורעות, לקח חלק בפעולות רבות של לח”י נגד הערבים בגבולות תל־אביב ויפו. באחת מהן פיקד על פיצוץ עמדה בבית ערבי.
בדרכם חזרה נתקלו בשריונית בריטית ודב פתח עליה באש והצליח לחזור עם אנשיו בשלום לבסיס. הוא הוצב במחנה לח”י בשייח־מוניס כמדריך לאימוני־שדה ולספורט. עם הקמת צה”ל התגייס, יחד עם כל חברי לח”י, ונשלח לקורס קצינים, אשר בסיומו מונה סמ”פ של פלוגה 3 בגדוד 82, חטיבה 8. הפלוגה השתתפה בכיבוש לוד, רמלה ושדה התעופה לוד. בקרב בעיראק מנשיה נפצע מפקד הפלוגה ודב קיבל את הפיקוד. בכיבוש באר־שבע נפצע דב מכדור בזרועו השמאלית ומרסיסים בכל גופו והועבר לבית־החולים ביפו.
כשהחלים יצא לכיבוש עוג’ה־אל־חפיר וקיבל באופן אישי את כניעת הכוחות המצריים בעוג’ה מידי הבריגדיר המצרי. בגמר הקרבות מונה למפקד פלוגת המפקדה של גדוד 82, שתוך זמן קצר הפכה לפלוגה מצטיינת. הוא השתחרר במאי 1950, לאחר ששימש כממלא מקום סגן מפקד הגדוד. במילואים הועלה לדרגת רב־סרן. השתתף במבצע קדש, במלחמת ששת הימים ובמלחמת יום־הכיפורים, והשתחרר משרות מילואים בגיל 63. דב פעיל בעמותת חטיבה 8 כחבר הנהלה.
בשנות הארבעים ולאחר קום המדינה עסק במפעל “נעלי יונה” המשפחתי. הוא נשא לאִשה את צפורה לבית זיסין ולהם שלושה ילדים ונכדים.
דב נפטר ביום כ”ח בתשרי תשע”ה, 22 באוקטובר 2014 והובא למנוחות בבית העלמין בקרית שאול, תל אביב.
