שרה נולדה ביום ט’ בכסלו תרפ”ט, 22 בנובמבר 1928, להוריה בנימין ושושנה בביוף בטשקנט. סַבָּהּ עלה ארצה בשנת 1902 ורכש שני בתים בירושלים, מחוץ לחומות. בית אחד מסר כהקדש לכולל הספרדי (עד היום מתנוסס על הבית הלוח ועליו שם הסב, המעיד על התרומה). לבית השני התכונן להביא את משפחתו מבוכרה, כדי להשתכן בארץ ישראל. בהיותו בארץ חלה ונפטר. רק בשנת 1933 נדדו ההורים במשך שלוש שנים, דרך איראן, עיראק, הודו ומצרים, כשהם מטופלים בשלושה ילדים, עד שהגיעו ארצה בשנת 1936. הם עברו להתגורר בבית שרכש הסב בירושלים.

שרה, שגדלה בירושלים בבית דתי ומסורתי, ספוג אהבת ארץ ישראל ועם ישראל, הצטרפה ללח”י ושֵרתה במחלקה ו’. הממונה עליה היה הלל (חיים בן־ישראל), אשר לו נישאה בשנת 1948, עת שניהם שירתו כחיילי צה”ל.

רוב עבודתה בלח”י היה במחלקה ו’, אבל זכורה לה פרשיית הירי על הסרג’נטים הבריטים בבנין העמודים בירושלים, כאשר היא והלל טיילו, כביכול לתומם, כזוג. לפתע מסר לה אחד היורים מאנשי לח”י את נשקו והיא טמנה אותו עמוק בבטל־דרס שלבשה וצעדה הביתה, כשכל הרחוב מלא שוטרים ואנשי צבא, שעצרו חשודים וערכו חיפושים.

במשך השנים השלימה שרה את השכלתה הפורמלית, האקדמית. עבדה בשירות ההידרולוגי של נציבות המים במשך הרבה שנים עד לפרישתה לגמלאות. התנדבה באירגונים שונים וטיפלה בקליטת עולים מרוסיה.

לזוג שני בנים, (האחד אלוף בצה”ל, השני רופא), ונכדים.