חוה נולדה בשנת 1921 בשמחת־תורה לחיה ויצחק, וְלה שני אחים ושתי אחיות. עלתה ארצה בשנת 1924. ההורים היו ציונים, הסב היה מוהל ושוחט. למדה בגימנסיה בלפור וגם הדריכה בצופים. בשנת 1936, בפרוץ מאורעות תרצ”ו–תרצ”ח, הצטרפה להגנה והיא בת 15, נשלחה לקורס והועסקה כאלחוטאית בבן־שמן, בחולוֹן, במולדת ובכפר מנחם. על־פי הוראת ההגנה, גוייסה למשטרה כאלחוטאית ונשלחה לראש־הנקרה ואחר לעתלית. היא פרשה מחברותה בהגנה עקב התנגדותה לקו ההבלגה כלפי הערבים.

לאחר שאחיה, ירחמיאל, שהיה חבר לח”י, נאסר, פוטרה מהמשטרה. בהשפעת ירחמיאל, שהוגלה לאחר־מכן לקניה, הצטרפה ללח”י. אחרי רצח יאיר, בשנת 1942, עברה קורס ראשון לנשק. היא מילאה תפקידים שונים במחלקה ו’, במחלקת הכספים, ובתור מקשרת. לאחר בריחת 20 חברי לח”י מלטרון, היתה המקשרת של גרא (נתן ילין מור), שהתגורר בבית בתל־ליטוינסקי (לימים: תל־השומר), בקרבת המחנה הצבאי שנקרא באותו שם. במשך הזמן התגוררו בבית זה גם יעקב לבשטיין (אביאל) וד”ר ישראל שייב (אלדד), לאחר שהוברח ממעצרו.

חוה נהגה להגיע לתל־ליטוינסקי באוטובוס ומשם הלכה ברגל כברת דרך עד ביתו של גרא. באחד הימים, כשהסביבה היתה שוממה מאדם, הותקפה לפתע על־ידי חייל אנגלי שהלם בראשה וניסה לגרור אותה לפרדס סמוך. היא זעקה לעזרה, מישהו הופיע, והחייל נבהל וברח. כך ניצלה ממזימתו. מאז החליף גרא את מקום מגוריו כמה וכמה פעמים, אולם חוה נשארה צמודה אליו עד קום המדינה.

בנוסף לתפקיד קבוע זה, עבדה חוה בקיוסק המשפחתי ברחוב נחלת בנימין 2 בתל־אביב, ליד ‘ככר מגן דוד’ קיוסק זה שימש במשך שנים כתחנת קשר של המחתרת. חברי המחתרת היו ניגשים לקיוסק כלקוחות, מקבלים ומוסרים שדרים מוסתרים בקופסאות גפרורים וסיגריות. משם היה כל דואר מופנה לתעודתו. היא טיפלה גם בדואר שהיה מיועד לעצירים ולאסירים בכל בתי־הסוהר ומחנות המעצר בארץ. בין היתר דאגה להעביר אליהם את עיתון המחתרת (קודם ‘החזית’, ואחר־כך ‘המעש’) לוֹ חיכו בכיליון עיניים.

ביום 17 בפברואר 1948 נישאה חוה לאליה בלוך, חבר מפ”ם פעיל ונציג מפלגתו בבית ברנר. נולדו להם שני ילדים ונכדים.

חוה נפטרה בנר ראשון של חנוכה – כ”ד בכסלו תשנ”ז, 5 בדצמבר 1996 ונטמנה בבית־העלמין ירקון.