צבי, או כפי שהיה מוּכּר ביותר בשמו הלועזי, הרמן, היה הבכור בין שלושת ילדיהם (יצחק ועדה, חברי אצ”ל ואח”כ לח”י) של יעקב ואסתר אריאל, לשעבר לייבוביץ’. נולד בציריך, שוויץ, ביום ט’ בשבט תרע”ב, 7 בפברואר 1912. חונך לציונות ולהגשמתה משחר ילדותו. מגיל 10 למד עברית, לאחר סיום לימודיו בביה”ס הקנטונלי.

בשנת 1926 נשלח ארצה לבית־הספר החקלאי מקוה ישראל. המטרה היתה להכשירו לחקלאות, ובבוא היום, כשהמשפחה תעלה ארצה, להקים משק ולהגשים את חלומו של האב להיות איכר בארצו. החלום לא התגשם, כי צבי לא הסתגל לכך. לאחר מספר חודשים חלה בטיפוס ובזה תם החלק החקלאי בחייו. הוא נשאר בארץ כשנה, עבד כקורספודנט בחברת שילוח בינלאומית ולמרות גילו הצעיר כתב מאמרים על הארץ ויושביה עבור עיתונים בשוויץ, אוסטריה וגרמניה.

כשחזר לציריך, המשפחה כבר החלה בהכנותיה לעליה, אך התעכבה מאחר והקונסול הבריטי האנטישמי סרב במשך שנים לתת להם את האשרה. בינתיים השלים צבי את חינוכו הפורמלי. לבסוף נפתרה הבעיה: בקונגרס הציוני הט”ז, שהתקיים בציריך בשנת 1929 ושאביו היה פעיל בארגונו, הכיר האב את הקולונל קיש, שהבטיח לטפל בעניינו מלונדון. ואכן, לא עברו ימים רבים, והמשפחה קיבלה את האשרה ועלתה בסוף ספטמבר אותה שנה.

צבי הצטרף לאצ”ל בעקבות אחיו הצעיר יותר, יצחק, ועם הפילוג – גם ללח”י ומילא תפקידים מנהליים בעיקר. כן עסק במודיעין ובקשר עם אנשי ציבור.

נפטר ממחלה קשה ביום י”ג בניסן תשכ”ז, 24 בפברואר 1967. השאיר אחריו אשה – דינה לבית קרמן, בת – כרמלה שולמן, ובן – אילן אריאל ושבעה נכדים. הובא למנוחות בבית העלמין בחולון.