נעמי נולדה בעדן, דרום תימן, בשנת 1930, בת לשמעון וחנה, שכל ימיהם חלמו לעלות ולחיות בארץ־ישראל. חלומם התגשם עם עלייתם ארצה בשנת 1934, בהיות נעמי בת ארבע. חבלי הקליטה של המשפחה היו קשים. תקופה ארוכה גרו באוהלים בתל־אביב. לימים עברה המשפחה, בת עשר הנפשות, לדירת קבע על יד “הבימה”, בזכותו של אדם עשיר מיוצאי תימן. בהיותה בת למשפחה דתית, למדה בבית־ספר עממי דתי, הייתה חברה בצופים דתיים וסיימה את הגימנסיה הדתית “מוריה”.
בשנת 1945, בגיל 15, הצטרפה ללח”י. השתתפה באמוני נשק ויחד עם חבריה בקבוצת הנוער פעלה בהפצת חומר תעמולה. נעמי הצטיינה כגייסת מוכשרת והצליחה לגייס למחתרת בתל־אביב חברים חדשים רבים. היא פעלה גם בחיפה. לימים, אמורה היתה להשתתף בקורס נשק לקבוצת צעירים, שעתיד היה להתקיים בנובמבר 1947 ברעננה. נעמי לא הגיעה לקורס בשל הפצרות אמה, אשר עצרה בעדה ברצותה לצאת מהבית וכך אחרה למפגש של היוצאים.
למחרת תחילתו של הקורס, בבית מבודד בגבול רעננה־הרצליה, הוקף הבית על־ידי הצבא הבריטי. בעת ניסיונם להימלט דרך פתח אחורי ולהגיע לפרדס הסמוך, נפתחה על הצעירים הלוחמים אש תופת מנשק אוטומטי. חמישה צעירים נרצחו וחמשת הנותרים שנפצעו ונשארו בחיים, בנים ובנות, הועמדו לדין ונשפטו לתקופת מאסר ארוכה. בבית־הדין לא חדלו לשיר כל הזמן שירי מחתרת וסירבו להשתתתף במהלך המשפטי. נעמי ניצלה מגורל מר בזכות עקשנותה של אמה.
לאחר מלחמת העצמאות סיימה סמינר דתי למורים ולגננות “תלפיות”, ובשנת 1950 התחילה לעבוד כגננת. בשנים 1954–1956 עבדה שנתיים באנגליה כמורה בבית־ספר יהודי דתי. בארץ עבדה כגננת במשך 30 שנה, עד ליציאתה לגמלאות.
נעמי נפטרה ביום י”ג בטבת תשפ”ג, 06 בינואר 2023 והובאה למנוחות בבית העלמין ירקון.