שלמה נולד ביום כ’ בניסן תרפ”א, 28 באפריל 1921 בעיר חסקובו בבולגריה להוריו רחמים ורבקה. למד בגן ילדים ובכיתה א’ בבית ספר עברי ולאחר מכן – בקולג’ צרפתי בעיר פלובדיב, שגם הוריו עברו להתגורר בה בשנת 1934. בגיל 13 הצטרף לבית”ר ובשנת 1938, עם סיום לימודיו בקולג’, נרשם לפקולטה לכלכלה בסופיה. בפרוץ מלחמת העולם השניה, רשמו אותו הוריו כסטודנט בארץ ישראל ובשנת 1941 עלה ארצה.
עם הגיעו, נפגש עם חברי לח”י יוצאי בולגריה ובהשפעתם התגייס לשורות המחתרת. באותה תקופה נרדפו אנשי לח”י ורבים מהם נאסרו. שלמה הצליח לחמוק מידי הבולשת הבריטית. היה פעיל באזור תל אביב והופעל על ידי אנשל שפילמן ויעקב בנאי. אחרי רצח יאיר, הועבר לירושלים וביצע תפקידים שונים. אחרי בריחת יצחק שמיר ממיזרע, חזר שלמה לתל אביב ולאחר בריחת עשרים חברי לח”י ממחנה לטרון, הוטל עליו לשכור וילה בתל ליטוינסקי (כיום תל השומר). את הוילה שכר עם פנינה ראב (‘רות’), שהתחזתה לאשתו.
הופיע בשם בדוי: שלמה איזקסון, קרוב, כביכול, של אחד מחשובי הפרדסנים. יחד עימם התגורר צבי פרונין, מוותיקי לח”י, שהמשטרה הקציבה פרס כספי על ראשו. הוילה שימשה למגוריו של ‘גרא’, הוא נתן ילין-מור, חבר מרכז לח”י, שהיה בין הבורחים מלטרון. כינויה של הוילה היה: ‘חולדה’. שלמה שימש כמקשר בין ‘גרא’ לבין ‘מיכאל’, הוא יצחק שמיר.
בצאתו בבוקר לעבודה, היה לוקח דואר מ’גרא’ ובשובו – מביא לו מכתבים מ’מיכאל’. ‘רות’ היתה עקרת הבית שדאגה לצרכיהם. במשך זמן ממושך שימשה וילה זו כאחד המקומות החשובים של המחתרת.
שלמה עסק גם בתרגום עיתון ‘החזית’ לצרפתית ובהדפסתו. לימים, כשעזב את הוילה, פעל במחלקה ו’ (מודיעין) ובמחלקת האוהדים. השתתף במספר פעולות התקפה ובמיוחד במיקוש כבישים נגד רכב בריטי. למד בבית הספר למשפטים וכלכלה בתל אביב ועבד כפקיד בבנק דיסקונט.
עם קום המדינה, התגייס לצה”ל במסגרת חטיבת הלח”י, שירת בגדוד 82, חטיבה 8, בתפקיד סמל-קשר גדודי והשתתף בכל קרבות הגדוד, עד לגבול מצרים.
לאחר שחרורו מצה”ל, עבד במשרד המסחר והתעשיה, סיים את לימודיו המשפטיים וניהל משרד עורך דין בתל אביב.
הוא נשא לאישה את ויקי לבית רוזנפלד ולהם שני ילדים: ריבה ורמי, וארבעה נכדים.
שלמה נפטר ביום ג’ בשבט תשס”ד, 25 בינואר 2004 והובא למנוחות בבית העלמין ירקון.