הרצל נולד בתל־אביב ביום יז’ באדר ב’ תרפ”ט, 29 במרץ 1929 לאמו בתיה ולאביו ירחמיאל, שעלו מרוסיה בשנת 1924. הרצל למד בבית־ספר עממי ברמת־גן, המשיך בתיכון למסחר בתל־אביב והיה חבר בצופי “הקהילה”. הוא גדל בבית לאומי (אחיו הבכור, יעקב ישקה, היה ממפקדי האצ”ל ואחר כך לח”י).
בשנת 1944 גויס ללח”י, הוצב במחלקת הנוער ונשלח להדבקת כרוזים. מהאחראי עליו, ברוך קוטליצקי (אברהם), שהגיע מפולין, למד הרצל להבין את שהתרחש ביהדות הגולה. הוא מונה כאחראי על שני תאי נוער, עבר קורס לנשק, הביא מידע שהוביל לפעולת החרמת הנשק הגדולה ממחנה צבאי בריטי בחולון. אחרי הפעולה חילץ מבית פרטי, בו מצא מקלט, את אחד הפצועים בפעולה. יזם מיבצע מיקוש הרכבת ליד קלקיליה, בו השתתף. המוקש לא פעל והם הותקפו ביריות על־ידי כוח צבאי בריטי ונמלטו כל עוד נפשם בם. היה בין תוקפי מחנה ה”כלניות” ברחוב הירקון בתל־אביב, מיבצע שיזם והשתתף בתיכנונו.
הרצל התלונן על שאין מספיק פעולות וניסה ליזום מיבצעים “פרטיים”. על רקע זה הורחק והתנתק מהתנועה ונסע לארצות־הברית, בקוותו לפגוש שם את אחיו, שהיה בשליחות בחו”ל. בניו־יורק פגש את בנימין גפנר ואת צפוני ונכנס לפעילות בסניף. הם סיפקו נשק לסניף לח”י בלונדון. הרצל חינך נוער יהודי ותיכנן התנקשות בקצין מורטון (רוצחו של יאיר), שהתמנה מפקד המשטרה בטרינידאד. בינתיים נורה בירושלים מתווך האו”ם ברנדוט. פעילותם נפסקה וכולם חזרו ארצה.
הרצל הגיע לארץ בשנת 1949 והתגייס לצה”ל. כחייל הצטרף לקיבוץ נוה־יאיר, שהוקם על־ידי חברי לח”י בנגב המערבי (כיום: עין־השלושה). לאחר שנוה־יאיר התפרק, המשיך את שירותו בצה”ל, בקבע, עד 1956 והתקדם לדרגת רב־סרן בחיל רגלים, בתפקיד קצין אג”מ בחטיבה 11. במילואים פיקד במשך כשבע שנים על גדוד והועלה לדרגת סגן־אלוף.
בשנת 1950 נשא לאִשה את חברתו מהמחתרת רבקה לבית ליפינר (נמרודה) ונולדו להם שלושה ילדים ונכדים. לימים התגרשו, והרצל נשא לאִשה את כרמל לבית שטייברכר.
לאחר שחרורו מצה”ל, יצא עם משפחתו להתיישבות במושב אורות, שם בילה 20 שנה מחייו.
הרצל היה בין ראשוני תנועת מולדת, ורק מפאת מחלת הלב בה לקה נאלץ להפסיק את פעילותו. לאחר מכן התגורר בירושלים עד למותו.
הרצל נפטר ביום י”ט בתשרי תשס”ג, 25 בספטמבר 2002 והובא למנוחות בבית העלמין בהר הזיתים, ירושלים.