בלפור נולד בשנת 1933 בעיראק לאביו אליה ואמו רינה קליף, באותה שנה גם עלתה המשפחה ארצה. מקום מגוריהם היה בירושלים.

הצטרף ללח"י בגיל 13. תוך זמן קצר הכיר את חבריו לתא. איש הקשר שליווה אותו מיומו הראשון היה גם האחראי עליו, וממנו קיבל כרוזים להדבקה. בשבתות היו מתנהלות שיחות בין החניכים שקיבלו הסברים על הנעשה באותם ימים. כמו־כן לימדום להשתמש באקדוֹח. הנוהג היה, שלא להיפגש יותר מפעמיים באותו מקום.

לאחר מספר חודשי פעילות, נפסק הקשר, המדריך לא הופיע עוד, והחבורה לא ידעה כיצד לחדשו. באקראי נודע לבלפור, כי האחראי שלהם נרצח בידי קצין בריטי בשם פאראן, וכי שם המדריך היה אלכסנדר רובוביץ'. במקומו באה מדריכה, לימים נהרגה גם היא בהתפוצצות מחסן הנשק של לח"י בירושלים.

פעילותו של בלפור קוּיימה במחלקת הנוער בירושלים והוא השתתף במרבית הפעולות שנערכו שם. אימו, שחששה שמא יתגלגל לאחד מאירגוני המחתרת, סידרה לו עבודה אצל כדורי נקר – אביו של עולה הגרדום מאיר נקר. שלושת אחיו של מאיר היו חברי לח"י.

לימים נודע לבלפור, כי אביו ידע שבנו בלח"י – מישהו סיפר לו שראה אותו מדביק כרוזים. האב לא אמר דבר. הוא היה ציוני בנשמתו ועל כך יעידו השמות שנתן לילדיו: בלפור, הרצל וציונה.

במלחמת העצמאות היה המחנה הראשון של לח"י בשייח באדר בירושלים. שם למדו בלפור וחבריו שימוש בנשק. משם עברו לליפתא וקיבלו נשק ובגדים, שהשאירו הבריטים במגרש הרוסים.

בעת המלחמה נלקחה מחלקת הנוער (מחלקתו של בלפור) לנוטרדאם, אל מול חומות העיר העתיקה, הם תפסו עמדות בבנין ומשם שמרו יומם ולילה על חומות העיר. מנוטרדאם עברו למחנה של לח"י בטלביה. במחנה זה המשיכו באימוניהם בכל סוגי הנשק. באחד הימים התפוצץ מחסן הנשק ומספר חברים נהרגו. האבל היה כבד והשמועה על אודות הפיצוץ התפשטה בכל ירושלים.

ממחנה זה יצאו גם לפריצת חומות העיר העתיקה, אך חזרו בלי שהצליחו במשימתם. הקשר של בלפור עם לח"י נותק עם הירצחו של הרוזן ברנדוט.
בלפור חי בתל אביב. נשוי לזמירה לבית דוש, להם 5 ילדים ונכדים. היה מנהל מפעל לייצור נעלי ילדים, אך בגלל מצב בריאותו, נאלץ להפסיק את עבודתו.

נפטר בג' באדר ב' תשס"ג, 7 במרץ 2003.