יצחק אופנר, בן יוסף נולד בצנסטוחוב פולין בשנת 1914.

בשנת 1927 הצטרף בעיר הולדתו לתנועת בית”ר. במלחמת העולם השניה הצטרף לצבא הפולני, נלחם נגד הגרמנים ונפל בשבי, אך הצליח להתחמק ממנו. כשחזר לביתו נודע לו שמשפחתו נשלחה למקום לא ידוע ונספתה. הוא פעל במסגרת ההתנגדות לגרמנים עד לכיבוש האזור על ידי הצבא הרוסי. לאחר מכן החליט לעלות לארץ ישראל בשנת 1945.

הצטרף למחתרת לח”י בשנת 1946 יחד עם רעייתו חיה לבית כ”ץ. הזוג התגורר בבית בגדרה שהושכר על ידי המחתרת. הבית שימש את לוחמי המחתרת במקום יציאה וחזרה מפעולות. בבית לא היה חשמל , מים זורמים או שירותים אך חשיבותו הייתה גדולה מכיוון שחלש על הסביבה והכבישים. הבית שהיה ממוקם במקום גבוה סיפק תצפית על תנועת כלי רכב של האנגלים. כדי לא לעורר חשד ומחשש ממלשינים, היה צורך לתמרן את קניית המזון מבלי שהאנשים מסביב יזהו שנרכשות כמויות גדולות של מזון להרבה אנשים. לבסוף עקב הלשנה יצחק ורעייתו נאלצו לעזוב את הבית והוא לא יכול היה לשמש יותר כבית מסתור. יצחק גם סייע לקבלת עולים חדשים “בלתי לגלים” בחופי הארץ

לאחר קום המדינה, יצחק עסק בעבודה ציבורית והיה חבר מועצת הסניף של “חרות וועד הסניף בבת ים, היה חבר מועצת הפועלים של ההסתדרות, חבר ועדת קופת חולים של ההסתדרות, חבר ועדת הסעד של העיריה וחבר ועדת הוי דתי מטעם המעצה הדתית בבת ים.

קיבל עיטור לוחמי המדינה, אות הלוחמים בנאצים, אות ההגנה ואות לח”י.

יצחק נפטר ביום א’ אב תשנ”ה, 28 ביולי 1995, רעייתו חיה נפטרה ד’ תמוז תשס”ז, 20 ביוני 2007. שניהם הובאו למנוחות בבית העלמין בחולון.