ישראל נולד ביח’ בטבת תרס”ט, 11 בינואר 1909 בעיירה מוטלה בפולניה (בה נולד חיים וייצמן, נשיאה הראשון של מדינת ישראל). אביו, מאיר, היה סוחר עצים ואִמו, מייטל, גידלה את ארבעת הבנים. ישראל למד שנים אחדות ב’חדר’, ולאחר מִכֵּן החל לעזור לאביו בעסקי המסחר.
בגיל צעיר הצטרף לבית”ר, בה העמיק את חינוכו הציוני לאומי וגיבש את שאיפתו לעלות לארץ ישראל. ואכן, עלה בידו להגשים חלום זה בשנת 1927, והוא אז בן 18, בעלייה בלתי לגלית. הוא יצא מפולניה ברכבת לאיטליה. לאחר שהות קצרה, המשיך את מסעו באניית מעפילים רעועה שלאחר טילטולים הביאה את העולים לחוף עתלית. הם התקבלו על ידי אנשי האצ”ל, אשר המתינו להם על החוף והובילו אותם למקום מבטחים לפני שיגיעו למקום כוחות בריטים כדי לאסור אותם.
לאחר הגיעו ארצה התגייס ישראל לפלוגות הגיוס של בית”ר. תחילה שהה בראש פינה, משם הועבר לזכרון יעקב ואחַר לבנימינה, בה עבד ביקב ובעבודות חקלאיות שונות אצל איכרי המושבה. בשנת 1938 עבר להתגורר בתל אביב ובשנת 1939 נשא לאִשה את הניה לבית זימן, אשר הגיעה ארצה מפולניה בשנת 1934 כתיירת, במסגרת ה’מכביה’, וכרבים אחרים – נשארה בארץ.
בעת הפילוג באצ”ל בשנת 1940, הצטרף אל אנשי יאיר והיה לחבר לח”י. היה פעיל באזור תל אביב, בעיקר במחלקת האוהדים. הוא עסק בגיוסם של אנשים בעלי דעה קרובה לעמדת המחתרת, והשיג אצלם מקומות מתאימים למחסני נשק וכן למחבוא עבור מבוקשים על ידי השלטונות.
לאחר קום המדינה והצטרפות חברי לח”י לצבא, התגייס ישראל לצה”ל. בתום שירותו הצבאי, עם גמר מלחמת הקוממיות, התגייס למשטרת ישראל ועבד באגף כוח אדם בדרגת מפקח. בגיל 65 יצא לגימלאות, אך המשיך לעבוד בסניף הראשי של בנק לאומי לישראל, עד גיל 72.
ישראל היה פעיל בסניף בית”ר בקרית אונו ובוועד ‘יוצאי מוטלה’, שכל תושביה נטבחו בידי הגרמנים, וביניהם הוריו ושלושת אחיו. הוא דאג להקים מצבה לבני עיירתו בבית הקברות בחולון.
ישראל נפטר ביום ז’ בתשרי תש”ן, 6 באוקטובר 1989 ונטמן בחולון. הניח אִשה הניה, בן שרגא.