משה נולד ב 10.10.1923- באלכסנדריה שבמצרים לאבין, יןסף, ולאמו רחל ולו שתי אחיות. אבין, דור חמישי במצרים, היה בן למשפחה שהיגרה למצרים מאוסטריה בעקבות רדיפות.
הוא היה יהודי דתי, לא ציוני, מומחה לדת המוסלמית ולשפה הערבית והיו לן קשרים ענפים עם אנשי דת מוסלמים ועם
האינטליגנציה המצרית.
משה למד בבית-הספר היהודי במגמת מסחר וכלכלה.
והיה חבר בתנועת נוער ציונית. הבית היה אמנם יהודי מסורתי,
אך כאמור, חסר כל זיקה ציונית. בעת מלחמת העולם השניה
החלו להתעורר אצל משה מחשבות חדשות על הנעשה בעולם
ובמזרח התיכון . המיפנה העיקרי חל אצלו אחרי ההתנקשות
בשר המדינה הבריטי למזרח התיכון הלורד מוין, בקהיר, על-ידי שני צעירים מארץ- ישראל, אליהן חכים ואליהן בית-צורי, חברי ארגון לוחמי חרות ישראל, שנתפשו ועמדו למשפט. עמידתם המרשימה והגאה במשפט והאוירה הציבורית החיובית שנוצרה סביבם במצרים, עוררו אצל משה רצון להצטרף למלחמתם. הוא הצליח להקים קשר עם שליחים מארץ-ישראל והצטרף למחתרת לוחמי חרות ישראל .
חברים מספרים
משה אגיון נולד בשנת 1923 באלכסנדריה, למשפחה גדולה שהייתה ידועה בתרומתה ופעולתה למען הקהילה היהודית במצרים.
בין הדברים הידועים שעשתה המשפחה היה הקמת בית הספר היהודי במקום. משפחת אגיון, נמצאת במצרים במשך חמישה דורות , מוצא המשפחה בהולנד. האב יוסף דתי-מסורתי, לא ציוני, מומחה בדת מוסלמית והשפה הערבית.
ושמה המקורי היה Van Alhion אחרי פוגרום בהולנד התפזרו חמשת האחרים שנותרו בחיים ואחד מהם השתקע במצרים.
משה למד בבי”ס יהודי במגמה למסחר וכלכלה, מגיל צעיר מאד היה חבר בתנועות נוער ציוניות אבל נטיותיו להילחם החלו להתבטא בפרוס מלחמת העולם השנייה – מפנה חשוב, שהביאו לחפש דרכים אחרות למלחמת שחרור ממש, היה מקרה ההתנקשות של לורד מוין והתנהגותם של אליהו חכים ואליהו בית צורי ז”ל בעת המשפט.
הוריו גידלו את משה בבית דתי מסורתי. אכן חסרה הייתה הזדהות ציונית, לאב, ליוסף היו ידיעות מעמיקות בדת המוסלמית ובשפה העברית והודות לכך היה במגע מתמיד עם אנשי דת מוסלמים ועם האינטליגנציה המצרית. הוא דגל בשלום ערבי-יהודי על בסיס הזהות ההיסטורית- דתית של שני העמים.
הצטרפותו של משה למחתרת לוחמי חרות ישראל החלה במגע עם השליחים שהגיעו מהארץ, ההמשך בא עם תדריכים ועם ניסיון לגבש גרעין לוחם, מבין יהודי מצרים, שהיה פעיל מחתרת, אלא שהשפעת ארגון ההגנה, מיעוט דרישותיהם לסיכון ופעולה ושפע הבטחות לחיים טובים יותר בישראל, לאחר עלייתם, קסמו יותר לנוער היהודי.
בשנות 1945-6 עם תום מלחמת העולם השניה, התרכזו משה והשליחים מישראל ברכישת נשק ותחמושת. בעיקר רכשו מהבדואים שבידיהם נותרו כלי הנשק מהצבאות שנלחמו במלחמה.
עקב אחת הפעולות שלא צלחה , נתפסו ברוך דגני ומשה אגיון בספטמבר 1946, וכתוצאה ממשפט מבוים נידונו לחמש שנות מאסר.