משה, בן יוסף וצוריה, נולד בט”ו באלול תשע”ז, 13 בפברואר 1931 בשכונת נוה צדק בתל אביב. הוריו עלו בשנת 1929 מעדן. אביו היה סוחר ירקות בשוק שבזי בתל אביב. אִמו עסקה בגידול שבעת ילדי המשפחה. את ראשית השכלתו רכש אצל “מורי” בחדר, לאחר מכן למד בתלמוד תורה בשכונת מחנה יוסף, בהמשך למד בבית ספר קלישר שברחוב התבור בתל אביב.
בגיל 14 הצטרף לתנועת בית”ר ופעל במועדון ברחוב קינג ג’ורג’ בתל אביב. לאחר תקופה קצרה גוייס ללח”י ושובץ לפעילות במסגרת תאי הנוער, (בסוף 1946, או בתחילת 1947). איש במשפחתו לא ידע על השתייכותו. היעדרויותיו הרבות מהבית תורצו על ידו: פעילות בבית”ר.
משה שובץ לתא בהדרכת “אריאלה” (שנהרגה בהתפוצצות מחסן נשק בירושלים). תפקידו היה הדבקת כרוזי ה”מעש” על קירות הבתים. והעברת חומר הדרכה בין התאים השונים וכן מעקב ודיווּחַ על דמויות שנדרש לעקוב אחריהן. הוא עסק באימוני נשק קל ודיון בחומר אידיאולוגי.
במהלך ביצוע פעולות אלה נעצר משה פעמיים על ידי הבריטים. בפעם הראשונה היה זה בעת הדבקת כרוזים לאור היום, ולא כרגיל, בלילה, כי היה זה ערב ראש השנה. משה נעצר, שוחרר בערבות הוריו, ובגלל גילו הצעיר רק נקנס. פעם שניה נעצר כשבתיקו חומר הדרכה. גם הפעם שוחרר ונדון לקנס, ששולם הפעם על ידי מעבידו. משה נאלץ לעזוב את בית הוריו בגלל פעילותו המחתרתית והתגורר בבניין בפרדס מרמורק. למחייתו עבד בחנות אביה של גאולה כהן.
לאחר הכרזת המדינה התגייס יחד עם כל חברי לח”י שהתקבצו בשייח מוניס כאלחוטאי ביחידת נ.ט. בצמוד לחטיבה 8 (בה שירתו אנשי לח”י). השתתף בשחרור הנגב: במשלטי 115, 103, משטרת עירק סואידן, באר שבע, עוג’ה אל חפיר, רפיח, ועוד.
משה השתחרר בשנת 1950. בשנת 1954 נשא את בת שבע לאשה. נולדו להם שלושה ילדים.
בשנת 1956 התקבל לעבודה בבנק ישראל, התקדם לתפקידי ניהול, נמנה על נציגי העובדים וכיהן כיו”ר ארגון המנהלים ומורשי החתימה בהנהלה הראשית של הבנק, תפקיד אותו מילא עד לפרישתו בשנת 1995.
