יום ב’, י”ח בכסלו תש”ט (בערב)
אהובתי,
שמחתי כשהגיע מכתבך. כל השבוע אני מחכה לו בקוצר רוח. אכן, הצטערתי, שהוא קצר מידי, אבל הבינותי, שלא יכולת לכתוב יותר.
גם לי היה עצוב בימים האחרונים. היה גשם בלתי-פוסק. אי-אפשר היה לצאת החוצה. והלב נשא הרחק-הרחק: אליך ואל הבת, שטרם זכיתי לראות פניה. הפגתי את הגעגועים בשינה ארוכה. השתדלתי לישון הרבה ככל האפשר. אני מקווה, שלא יארכו הימים ונתראה. אינני רוצה לעורר בך תקוות מרובות, כדי שלא תיגרם לך אכזבה. אבל ישנה אפשרות, שנשוחרר השבוע בערבות. כי השופטים רוצים להפסיק לשבוע של חנוכה ולא-נעים להם להשאיר אותנו במקום זה שבוע נוסף. אם נשתחרר ואם לא תהיינה הגבלות מיוחדות (למשל: שמותר לנו להמצא רק בחיפה) אטוס מיד לתל-אביב, אליכן (פיצוי על הטיסה לחוץ לארץ, שלא יצא אל הפועל…) אני מצטער, שלא אוכל להביא מתנה לדורית, כי אינני יודע מה חסר לה. נדון על כך כאשר נתראה.
באמת היה מעניין אותי לדעת איזה רושם עשו דברי בחוץ. מכל מקום: מתוך העיתונים אני רואה, שקשה למסור תמונה מדויקת. המאמץ הנפשי הוא די גדול. כל יום אני צריך לעמוד כשש שעות על הרגלים ואף המתח הנפשי הוא די גדול. בזמן החקירה היו נקודות מעניינות לא מעטות. ביחוד היום עשיתי את התובע הצבאי חוכא ואיטלולא. הוא ראוי לכך. זה גם הועיל, כי לאחר שהרבצתי לו כמה מכות, הוא הוריד את הטון.
בסוף המשפט עוד אקבל את רשות הדיבור ואז שוב אצטרך לנאום כמה שעות. “בעוונותי הרבים” אני הופך לנואם. אילו היתה לי משיכה כלשהי ל”מקצוע” זה, הייתי יכול להגיע לידי הישגים. אבל, קשה לי – מבחינה נפשית – להשתמש באפקטים הזולים של נואם ואני מעדיף – להסביר ולשכנע.
ביחס לתוצאות המשפט – קשה לנחש. נחיה ונראה.
מדוע הכביסה מלוכלכת? הסיבה פשוטה: אין לנו אפשרות להתרחץ. אתמול עשיתי מעשה של “קידוש השם” והתרחצתי במים קרים. אני כבר מחכה בקוצר רוח לאפשרות של אמבטיה חמה. – אם לא אבוא בסוף השבוע הביתה – שלחי לי בשבוע הבא רק כותונת עליונה (את זו שלבשתי בשבוע הראשון של המשפט) וזוג אחד של לבנים תחתונים. מגבות יש לי לפי-שעה ונתתי גם למתי.
בעניין ביקורך: כבר כתבתי לך, שלא כדאי שתבואי ביום של משפט (אף כי זו הצגה יפה). אם לבוא – הרי כדאי ביום שאני פנוי. יתכן שתהיה אפשרות לשלוח לך מכונית ולהביא אותך, ביחד עם דורית. במקרה חיובי – עוד אודיעך על כך. אבל נקווה שלא יהיה צורך בכך ושאבוא אליכן, במקום ש”ההר ילך אל מוחמד”.
האם צילמת את דורית שוב. הייתי רוצה לראות כיצד גדלה. אם לא אבוא, ואם יש לך תמונות חדשות – שלחי לי.
מסרי שלום לנחמה ולכל בני-ביתה. וכן – שלום לכל הידידים והמכרים. [אגב: אכלנו את קופסאות הבשר משל אחי. זה טוב מאד והציל את המצב. כי האוכל היה גרוע מאד, בימים האחרונים].
ואת ילדתי – חכי לי – הרי כבר התרגלת לזה. ואני אבוא, בודאי אבוא. ואנשקך אותך הרבה-הרבה. וגם את בתנו. היי שלום, אהובתי, ולחשי על אוזן הבת, שגם אותה אני אוהב ושולח לה הרבה נשיקות.
תמיד שלכם
נתן
שלום חמה ממתי.
יום ג’, בהפסקת הצהרים
החקירה נמשכת. כנראה לא תסתיים גם היום. הוא מוכרח להאריך את החקירה, כי עד היום לא השיג שום הצלחה. ואני – כבר התרגלתי גם לעמידה על הרגלים וגם למתח.
מחר או מחרתיים נדע בעניין השחרור בערבות.
עוד הפעם: הרבה נשיקות לך ולדורית.
שלך נ.