גל־אור אביבה לבית סעדיה

שם מלא: גל־אור אביבה לבית סעדיה
כינוי בלח"י: 
תאריך לידה:
30.6.1932
תאריך פטירה: 11.10.2013
ארץ ועיר לידה: ישראל, תל אביב
שנת הצטרפות ללח"י: 1946
 

אביבה נולדה בכ"ו בסיון תרצ"ב (30.6.1932) בתל־אביב לאמהּ רבקה ואביה, נחמן סעדיה. אביה היה פעיל ברכישת נשק מערבים למען תנועות המחתרת – לח"י ואצ"ל, וביתם בשכונת נוה־שאנן היה פתוח לאנשי המחתרות. למדה בבית־הספר לבנות מזרחי בשכונה, ואחר בגימנסיה אחד־העם במרכז תל־אביב. כבר בגיל צעיר הצטרפה לתנועת הנוער בית"ר.
הצטרפה ללח"י בימי "תנועת המרי", בשנת .1946 ראשית פעילותה בלח"י היתה במחלקת הנוער, בהדרכתה של לאה (אריאלה) פריזנט, הנערצת והאגדית. עיקר הפעילות היתה הדבקת כרוזים בשעות הקטנות של הלילה. זכורה לה התושיה של אריאלה, כאשר באחד הבקרים, כשנאספו בכיתת בית־ספר, לקראת הדבקת כרוזים, הופתעו על־ידי כוחות צבא בריטי, שהטילו עוצר ממושך על העיר תל־אביב. "אריאלה גילתה תושיה רבה", סיפרה, "והנחתה אותנו לומר כי אנו חברי קיבוץ שנקלעו לתל־אביב וממתינים לאוטובוס הראשון"... ב"תא" של אריאלה ספגו הכשרה אידיאולוגית בסיסית. לאחר הטירונות במחלקת הנוער, הועברה למחלקה ו', מחלקת המודיעין, שם עסקה בעיקר בתצפיות אחרי בלשי משטרה ואנשי־צבא בריטים. זכור לה מעקב אחר קצין בריטי בשם דורן, שהתגורר בשכונה הגרמנית, ליד בית־חרושת וגנר, בדרך יפו־תל־אביב. בזכות המעקב, הצליח לח"י לחסלו.

אף שהיתה צעירה מגיל חובת הגיוס, הצטרפה לצה"ל עם מאות חברי לח"י בכ' באייר תש"ח (29.5.1948). יחד עם בנות לח"י אחרות עברה קורס לנהגות משאיות וג'יפים במחנה צריפין, ולאחר סיום הקורס התנדבה יחד עם חברתה דבורה סניור לשרת במחנה של מפעל האשלג בסדום שבדרום ים־המלח, שהיה מנותק והגישה אליו היתה רק בדרך האוויר.
עבדה כמזכירה בבנק לאומי ובברקליס בנק. עבודתה באגודה למען החייל הופסקה משנודע על עברה בלח"י. עבדה זמן ממושך בהסתדרות הנשים ויצ"ו, כמזכירתן של הגב' חנה לוין והגב' אירמה פולק, שהקימה את "איגוד הצרכנים בישראל". לבסוף עבדה בחברת "טרנסכלל".
היתה נשואה לחבר אצ"ל, אלעזר שישב במחנה־המעצר בלטרון. לה בן ובת: יעקב שולמן – סגן־אלוף בצבא־הקבע, ואורנה וינגרוד – העובדת בבנק לאומי, ושלושה נכדים. בין תחביביה הרבים – כתיבת שירה, ביחוד שירי מולדת, וסיפורים על מקרים מוזרים שאירעו בחייה. בתחום הציבורי, היא ניסתה להילחם בשחיתות בכל מקומות עבודתה, אך ללא הצלחה יתרה. לדבריה, "לא לשם כך נפלו חברינו הלוחמים".