אריה נולד ביום כ”ה בניסן תרפ”ד, 29 באפריל 1924 בטרגו פרומוס, רומניה, להורים עוזר ברוך ופריוה סימון ז”ל. הוא היה בן יחידי שנולד לאחר 7 בנות. המשפחה הייתה דתית וציונית וחיה באווירה חמה ואוהבת.
אחותו של אריה, אשר הגיעה לארץ עם בעלה ובתה, שלחה בשנת 1935 סרטיפיקטים להורים, לאריה ולשתי אחיותיו שהיו מתחת לגיל 14. אחות נוספת הגיעה לארץ במסגרת הכשרה חקלאית. ברומניה נותרו עוד 3 אחיות אשר שרדו את השואה ואחר כך עלו ארצה.
בארץ המשפחה התגוררה בשכונת פלורנטין בתל אביב. אריה למד בבי”ס עממי “בלפור” ובהמשך בגימנסיה מונטיפיורי במסגרת לימודי ערב. אריה גם היה חבר בתנועת הצופים והשתתף בהפגנה נגד הספר הלבן.
בשנת 1941 בגיל 17, אריה הצטרף למחתרת לח”י. הוא שירת במחלקה ו’ במודיעין, בסניף הרכבות, האחראי שלו היה אברהם בהרב “יואל”. הוא אסף מידע ממנהלי תחנות הרכבות על תנועת הרכבות של הצבא הבריטי ממצרים לפלשתינה. הוא גם העתיק במהלך הלילות מפות שנגנבו מהבריטים. אריה גם החזיק “סליק” – אקדח בדירת המשפחה.
בשנת 1947, אריה התקבל ללמוד הנדסה אזרחית באוניברסיטת קולומביה בארה”ב, ולשם כך קיבל שחרור מלח”י. לאחר הצהרת האו”ם על תכנית החלוקה בכ”ט בנובמבר 1947, התגייס אריה לצה”ל ודחה את תחילת לימודיו. הוא שירת במלחמת השחרור בחיל הספקה בדרגת רב סמל. בשנת 1949, כשהתחילו לשחרר סטודנטים שלימודיהם הופסקו בגלל המלחמה, אריה השתחרר מצה”ל. הוא נסע לארה”ב והשלים תואר ראשון בהנדסה אזרחית באוניברסיטת קולומביה.
בשנת 1952 אריה הכיר את אשתו לעתיד, גיזלה שפאלטר, ניצולת שואה מפולין אשר למדה לתואר בעבודה סוציאלית באוניברסיטת קולומביה. לבני הזוג נולדו בן ושתי בנות, עמיהוד-ישראל, פריוה-חנה וזיוה-יונה. לימים כל אחד התחתן עם בחיר לבו, איתנה, נתן ויונתן ונולדו לאריה וגיזלה שבע נכדות ונכד אחד. כיום עמי וזיוה ומשפחותיהם גרים בישראל ופריוה גרה בניו יורק עם משפחתה, בתה שושנה עלתה ארצה בשנת 2015.
גיזלה נפטרה בשנת 2011 ונטמנה בבית הקברות בבית שמש. שנה לאחר מכן אריה חזר לארץ. התגורר בקרבת בתו ברעננה.
אריה נפטר ביום י”ז באדר ב’ תשפ”ב, 20 במרץ 2022 והובא למנוחות בבית העלמין “ארץ החיים” בבית שמש.