מה קרה למחתרת לח”י עם הקמת המדינה?
מאי 1948, קמה מדינת ישראל. מחתרת לח”י סיימה את תפקידה בתחומי מדינת ישראל. בירושלים, שאינה בתחומי המדינה החדשה, ממשיכה קבוצה של יוצאי לח”י לפעול וללחום על העיר. אנשי לח”י, שפעלו עד אז במחתרת, מצאו את עצמם במדינה עצמאית ובמערכת פוליטית חדשה.
ספטמבר 1948, ההתנקשות ברוזן ברנדוט מביאה לפירוק סופי של המחתרת גם בירושלים. אנשי לח”י פזורים. חלקם התגיסו לצה”ל, חלקם נרדפו ונעצרו, חלקם מסתתרים. לח”י “יוצאת מהמחתרת” ואנשיה מחליטים להקים מפלגה פוליטית בשם “מפלגת הלוחמים” ובראשה יעמוד נתן ילין-מור.
מהתנהלות מחתרתית ופעילות בחשאי, אנשי לח”י עוברים לעולם אחר, ציבורי ופומבי – בחירות וקלפי.
למה דווקא מפלגה?
לח”י הייתה תנועה שהצליחה לאחד אנשים בעלי השקפות פוליטיות שונות מאוד סביב מטרה אחת: המאבק בשלטון הבריטי ושחרור הארץ. בין חברי לח”י היו אנשים במגוון רחב, בעלי השקפות סוציאליסטיות, לאומיות, ליברליות ודתיות. כל עוד הייתה מטרה משותפת, הבדלים אלה יכלו להישאר בצד. עם הקמת המדינה הם הפכו לשאלה פוליטית ממשית: איזו מפלגה יכולה לייצג את כולם?
הקמת מפלגה שמיועדת לפעול לאחר הבחירות בכנסת ישראל אילצה את אנשי המחתרת לתת תשובות לשאלות שלח”י כמחתרת, לא נדרשה להתמודד איתן: איך תיראה המדינה? מה יהיה גבולה? מה יהיה מעמדה של ירושלים? איזו חברה רוצים לבנות?
נושאים אלה עוררו ויכוחים ומחלוקות בין אנשי לח”י. נשאלה השאלה איזה צביון יהיה למפלגה?
משטר סוציאליסטי, שנסתמן אצל הרוב ובו דגל נתן ילין-מור, או דגש בראש ובראשונה על צביון לאומי כפי שדגל ד”ר ישראל אלדד.
איך הציגה “מפלגת הלוחמים” את עצמה?
מפלגת הלוחמים הוקמה 3 חודשים לפני הבחירות הראשונות לאסיפה המכוננת שהתקיימו ביום 25 בינואר 1949. האסיפה המכוננת הפכה לכנסת הראשונה ביום 16 בפברואר 1949.
מפלגת הלוחמים הציעה לבוחר שני דברים:
את העבר: חברי הרשימה הם הלוחמים, אלה שנלחמו בבריטים, נתנו את הכול, איבדו את חבריהם, ישבו בכלא ושילמו מחיר אישי.
ויחד עם זאת מסתכלים קדימה, אל העתיד: הלוחמים מציעים דרך למדינה החדשה: ארץ ישראל שלמה, ירושלים כבירת המדינה, עלייה, עצמאות מדינית, מאבק באימפריאליזם וחזון חברתי.
כמפלגה, ניסו אנשי לח”י להפוך את הדרך שבה פעלו במחתרת לרעיונות ולמטרות שאפשר לקדם במסגרת המדינה והכנסת. אבל הם לא הסתירה את עברם, אלא, הזכירו לבוחרים, שאנשי המפלגה היו אלה שנלחמו בבריטים ונתנו הכול למען הקמת המדינה, ובכך רצו לשכנע אותם להצביע עבורה.
הרכב רשימת מפלגת הלוחמים
רשימת חברי המפלגה שסימנה “ט”ו” כללה 10 מועמדים, 9 מהם לוחמי ולוחמות מחתרת לח”י. שני חברי מרכז לח”י נתן ילין-מור וד”ר ישראל אלדד נכללו אף הם. המפלגה הוצגה על ידי חבריה כממשיכה בדרכם של אנשי המחתרת.
הרשימה הוצגה בכרזות המפלגה ובפרסומים בעיתון.
רשימת המועמדים של המפלגה:
- פרידמן-ילין (מור), נתן (36), עיתונאי, תל אביב, רח’ בן יהודה 18 (בעת פרסום הרשימה עצור בעכו)
- שמואלביץ, מתתיהו (29), פועל, תל אביב, רח’ בן יהודה 18 (בעת פרסום הרשימה עצור בעכו)
- בנאי, יעקב (28), חקלאי, תל אביב, רח’ אוסישקין 8
- כהן, גאולה (23), תל אביב, רח’ דיזנגוף 227
- שבתאי, חיים (33), פועל צ.ה.ל 186294, ד.צ. 281
- אבו-גוש, יוסף (35), חקלאי, אבו-גוש (בעת פרסום הרשימה עצור בעכו)
- פינקלשטיין צבי (33), פועל, תל אביב, רח’ חלוצים 26
- רט, יהודה משה (30), פועל, צ.ה.ל. תחבורה דרום ס.ת. 14 צריפין (אינו רשום כחבר לח”י)
- הררי (טרכטמן), שלמה (35), פועל, צ.ה.ל. 140443
- אחידוב (שייב), ד”ר, ישראל (39), מורה, תל אביב, רח’ דיזנגוף 124
איך ביקשה מפלגת הלוחמים לשכנע את הבוחר?
מפלגת הלוחמים העבירה מסרים דרך כרזות שהופצו בציבור:
אלה שנתנו את הכל
“תן אתה ביום הבחירות את הקול בעד אלה שבמשך שמונה שנות המחתרת נתנו בערך את הכל”
המפלגה לא ביקשה מהבוחר לשכוח את העבר המחתרתי. היא הפכה את העבר המחתרתי עצמו לטיעון בפני עצמו. הם אומרים לבוחר: נלחמנו למען המדינה, נתנו את הכל, עכשיו אנחנו מבקשים את הקול שלכם.
פנייה לעולים חדשים
מפלגת הלוחמים לא הסתפקה במסר אחיד לכל הציבור, אלא פנתה גם לקהלים מסוימים בשפתם. בכרוז ביידיש פונה מפלגת הלוחמים לעולים החדשים.
תרגום הכרוז:
“רשימת הלוחמים – ט”ו
לעולים חדשים!
יהודים! זכרו את מחנות הריכוז הנאציים!
גם בארצנו יש בתי כלא ומחנות,
שבהם יושבים אלה ששפכו את דמם למעננו.
מחקו את כתם הבושה מארצנו.
הצביעו בעד אלה היושבים בבתי הכלא – ושחררו אותם!“
המסר הוא באמצעות סיפורם של אנשי לח”י הנמצאים בבתי הסוהר – זהו “כתם הבושה” של המדינה. הוא קורא לעולים החדשים לבחור במפלגת הלוחמים ולסייע בשחרור הלוחמים האסורים, אלה ששפכו את דמם והקריבו חרותם למען הקמת המדינה.
איש ירושלים
“התסכים למשטר בין-לאומי בירושלים? התסכים להסגרת מחצית העיר בידי הבריטים?
אם אינך מסכים – קולך לרשימת הלוחמים ט”ו”
המסר לבוחר: אי־השלמה עם חלוקת הארץ והמשך המאבק למען שלמותה ולמען ירושלים שלמה כבירת הארץ.
“לחוקי החרום או ללוחמים”
מפלגת הלוחמים פנתה ישירות אל אנשי ירושלים והעלתה סוגיות שהיו מרכזיות באותה תקופה. מצד אחד חוקי החירום מצד שני הלוחמים. חוקי החירום סימלו את חלוקת ירושלים, שלטון עבדאללה על הכותל המערבי, ויתור על עמדות שנכבשו בדם החיילים. מהצד השני, הלוחמים האמינו בחרות ירושלים ובניינה, מולדת שלמה ויצירת עובדות מדיניות בכוח הנשק.
אין חרות לאומית ללא חרות חברתית
מפלגת הלוחמים פונה גם אל תושבי שכונת התקווה במסר של שוויון חברתי. הלוחמים מעמידים עצמם בחזית שיקום השכונות.
“אין חרות לאומית ללא חרות חברתית”
“לוחם חרות אמיתי לוחם לחרותו המלאה של העם על על כל שכבותיו!”
“מתוך כך מעמידים הלוחמים את עצמם בשורות הראשונות של המלחמה בחזית השכונות כבשאר החזיתות.”
המצע של מפלגת הלוחמים
בכרוזים של מסע הבחירות ראינו שהמפלגה ביקשה מהבוחרים לזכור את עברם של לוחמי המחתרת ולהצביע בעדה. בכרוזים אחרים נעשתה פניה לחלקים מסוימים בעם בנושאים החשובים להם. במצע שהוכן על ידי המפלגה, מוצג חזון לאומי חברתי, כלכלי ומדיני למדינת ישראל של מפלגת הלוחמים. לא עוד “מה עשינו” אלא מה אנחנו רוצים לעשות”.
עיקרי המצע של לוחמי חרות ישראל
המטרה:
המפלגה רואה את עצמה כתנועת שחרור לאומית וחברתית של העם העברי. מטרותיה הן שחרור ארץ ישראל בגבולותיה ההיסטוריים, ירושלים כבירתה, החזרת יהודי התפוצות לארץ וביסוס שלטון העם העברי בארצו.
החירות והמאבק הלאומי:
המאבק לעצמאות ולחירות אינו מוצג כעניין של קבוצה מצומצמת, אלא כמאבק של העם כולו. המפלגה מדגישה במיוחד את מקומם של הפועלים, בעלי המלאכה, החקלאים, הצעירים והאינטליגנציה העובדת.
המדינה והצבא:
הצבא נתפס ככלי מרכזי להגנה על המדינה ולהגשמת המטרות הלאומיות. במקביל, המפלגה רואה במדינת ישראל שלב בדרך למטרה רחבה יותר והיא שחרור המולדת כולה.
מדיניות הפנים:
המצע כולל תוכנית חברתית וכלכלית רחבה למדינה הצעירה: תכנון ממלכתי, חיזוק החקלאות, עבודה, חינוך, בריאות, דיור ומיסים.
מדיניות החוץ:
המפלגה מדגישה עצמאות מדינית מלאה והתנגדות להשפעה או לשליטה של מעצמות זרות. היא מבקשת שישראל תנהל את ענייניה באופן עצמאי.
יחס למיעוטים:
הכרוז מצהיר על זכויות שוות לכל אזרחי הארץ ללא הבדל דת ולאום, ובמקביל מציג פתרון לשאלת היחסים בין היהודים לערבים כחלק מהחזון המדיני של המפלגה.
מבחן הקלפי
מה קרה בקלפי, האם אזרחי מדינת ישראל השתכנעו ממסריה של מפלגת הלוחמים?
הבחירות לאספה המכוננת נערכו ב־25 בינואר 1949. “רשימת הלוחמים” קיבלה 5,363 קולות – 1.2% מכלל הקולות – וזכתה במנדט אחד. נציגה בכנסת היה נתן ילין־מור. הוא כיהן שנתיים כחבר כנסת עד לפיזור הכנסת.
ילין-מור היה כלוא בבית סוהר לאחר ההתנקשות ברוזן ברנדוט. כחבר כנסת, הוא שוחרר מייד מהכלא. מכיוון שלאחר הבחירות הוענקה חנינה כללית בישראל, שאר חברי לח”י העצורים שוחררו אף הם.
מפלגת הלוחמים הפכה לעובדה קיימת. עבור אנשי מחתרת שהקימו מפלגה חדשה חודשים ספורים קודם לכן, עצם הכניסה לכנסת הייתה הישג. אבל מבחינת כוח אלקטורלי, 5,363 קולות ומנדט אחד היו רחוקים מלהפוך את מפלגת הלוחמים לכוח פוליטי מרכזי.
אפילוג: ומה קרה אחר כך?
לאחר הבחירות, עתידה הפוליטי של המפלגה לא היה מובטח. לא היו מוסדות נבחרים, לא היו משרדים או סניפים מאורגנים וחילוקי הדעות איימו על עתידה.
הוחלט על כנס כללי, בחירות לוועידה הראשונה, כינוס הועידה וקביעת מועמדים לכנסת. לאחר קיומם של הכנס בפברואר 1949 וועידת הלוחמים במרץ 1949, חילוקי הדעות במפלגה גברו והחריפו. בסופו של דבר הביאו חילוקי הדעות לשיתוק המפלגה ואחר כך להחלטה שלא להתמודד בבחירות לכנסת השנייה, שנערכו ב־30 ביולי 1951.
כך בא הקץ על מפלגת “הלוחמים” מייסודם של “לוחמי חירות ישראל”.
מקורות מידע:
כרזות מארכיון העמותה להנצחת מורשת לח”י
“לקסיקון לח”י”, נחמיה בן-תור, משרד הבטחון – ההוצאה לאור והעמותה להנצחת מורשת לח”י, 2007.