מבוא: ראשית שנות ה-90: עלייה לישראל בתנופה

מאז הקמתה של מדינת ישראל בשנת 1948 נפתחו שערי הארץ לקליטת עולים רבים ממדינות שונות. עקב כך חל שינוי גדול ומהותי בדמוגרפיה של ישראל. כל קבוצת עולים הביאה עימה מנהגים ומאפיינים תרבותיים אשר השפיעו על מידת התאקלמותם וקליטתם בחברה הישראלית המתגבשת. במשך השנים התגבשה בישראל הכרה בקיומה של זהות רב תרבותית המדגישה את הייחודיות של ארצות מוצאם של קבוצות העולים.

בתחילת שנות ה-90 חוותה ישראל את אחד מגלי ההגירה הגדולים בתולדותיה. תוך שנים ספורות הגיעו מאות אלפי יהודים מברית המועצות לשעבר. גלי העלייה מברית המועצות נמשכו מספר שנים ובשנת 2000 הגיע ארצה העולה המיליון. במקביל הועלו אלפי יהודים מאתיופיה במבצעים מורכבים: מבצע אחים שכלל את מבצע משה ומבצע שלמה.

ממשלות האחדות שהוקמו ביוזמתו של יצחק שמיר ראו בעלייה יעד לאומי מרכזי ונקטו באמצעים מדיניים ולוגיסטיים כדי לאפשר אותה.

במאמר זה נספר על גלי העלייה הגדולים מברית המועצות ומאתיופיה, על האתגרים בקליטתם ועל תפקידו של יצחק שמיר בהגשמת גלי עלייה אלה.

ציונות ועלייה על פי יצחק שמיר

עוד מילדותו בבית הוריו, ספג יצחק שמיר ערכי אהבת המולדת, היא ארץ ישראל וכמיהה למורשתו ומולדתו של העם היהודי. הוריו דאגו לחינוכו בבתי ספר עבריים בהם הייתה אווירה ותכנים רבים שעסקו בארץ ישראל. מאז שזכר את עצמו היה לו ברור שיעלה לארץ ישראל. שמיר הגשים את חלומו הציוני ועלה לארץ ישראל.

מאז ומתמיד היה ברור לשמיר הצעיר שהעם היהודי צריך מדינה משל עצמו. הוא הצטרף לאצ”ל ולאחר מכן בעקבות הפילוג באצ”ל הלך אחרי אברהם שטרן “יאיר”, שיסד את מחתרת לח”י. לאחר רצח “יאיר” היה שמיר אחד ממנהיגי המחתרת יחד עם נתן ילין-מור “גרא” וד”ר ישראל (שייב) אלדד.

בהתאם לחזונו של “יאיר”, האמין גם יצחק שמיר במטרה לשמה הוקמה מחתרת לח”י. לפי “יאיר” המחתרת צריכה לנהל מלחמה, להילחם על עצמאותו של העם היהודי, ועל הקמת מדינה יהודית. השלטון העברי במדינה שתקום ידאג להתיישבות ולכלכלה ויארגן את העלייה.

לימים, כשנשאל שמיר על הציונות ענה:

“כל עם צריך ללחום על קיומו. זאת מלחמה שלא פסקה, למעשה, מאז ימי בראשית. התנועה הציונית הגיעה למסקנה הבלתי נמנעת, שכל עוד לא תהיה לעם היהודי מדינה משלו ומסגרת טריטוריאלית, כמו לכל עם אחר, קיומו הפיזי יהיה בסכנה.” (שיחות עם יצחק שמיר, חיים משגב)

יצחק שמיר, שכיהן כראש ממשלה בשנים 1983-1984 ושוב בשנים 1986-1992, ראה בעלייה משימה ציונית מרכזית. בעיניו, אחת המטרות האולטימטיביות של הציונות הייתה הבאת רוב יהודי העולם לארץ, במטרה ליישב חלקים פנויים ביהודה, בשומרון, בנגב, בגליל ובבקעת הירדן. 

ביום 10 באוקטובר 1983 הציג ראש הממשלה הנכנס, יצחק שמיר את ממשלתו הראשונה בפני הכנסת. בנאומו בפני הכנסת הוא מתייחס למדיניות הממשלה שעתידה לקום כלפי יהדות התפוצות ועל המאמצים שמתכוונת לעשות הממשלה על מנת להביאם ארצה.

“אדוני היושב-ראש, אל לנו לשכוח אף לרגע שמדינת ישראל איננה מדינתם של אזרחיה בלבד. ארץ-ישראל היא ארצם ומדינת ישראל היא מדינתם של כל בני העם היהודי באשר הם שם. מדינת ישראל זקוקה ומשוועת למיליוני יהודים החיים עדיין בארצות ניכר, ובני העם היהודי. בגולה חייבים, למען עתידם וקיומם היהודי, לשוב למולדתם. זהו חוק היסטורי ויעד ממלכתי.

יישובה והבטחת ביטחונה של המדינה לא ייתכנו ללא העלאתם של מיליוני היהודים מארצות מגוריהם, וקיומה של התפוצה היהודית, על כל גווניה וסוגיה, בארצות מצוקה ורווחה כאחת, איננו אפשרי לאורך ימים בלי זרם עלייה מסיבי מהגולה לישראל.

בתקופת כהונתו השנייה, ננקטו צעדים מדיניים וכלכליים כדי לאפשר קליטת מאות אלפי עולים. הממשלה הרחיבה תקציבי קליטה, פעלה מול ארה״ב וברית המועצות להסרת מגבלות יציאה, והכינה את המדינה לגל העלייה הגדול.