המחלקה הטכנית

המחלקה הטכנית הייתה ארצית. המחלקה קמה בהדרגה כדי לענות בכל פעם על צרכים דחופים, והתפחתה יחד עם התפתחותה של המחתרת, עד שהייתה ליחידה עצמאית. בתחילה המחלקה הטכנית טיפלה בעיקר בנשק ואחסנתו והכנת אמצעי לחימה.

עיקר העבודה של העוסקים בנושא הייתה בנייה או חפירה של בונקרים ששימשו מקומות מחבוא לנשק והכנת הנשק וחומרי הנפץ לשימוש בלחימה. במקביל קם צורך בבניית מקומות מחבוא לאנשי המחתרת. עבודות אלה לא התבצעו דרך קבע על ידי אותם אנשים אלא מדי פעם, על ידי מי שהיו לו כישורים לכך והיה פנוי למלאכה.

במשך הזמן התפתחה הפעילות מעבודה חשאית במקומות מחבוא לעבודה בחסות בתי מלאכה כשרים, ששימשו לעבודות מזדמנות בשוק הפתוח וכמוצר לוואי עסקו בתיקונים ובייצור כלי נשק ובפיתוח אמצעי לחימה אחרים.

הייתה מעבדה מיוחדת למנגנוני הדלקה (ראש ומצית) ובה הוכנו גם פיקות לכדורים. במחלקה הורכבה גם תחנת השידור.

ערב מלחמת השחרור הוקמו מתקנים בלעדיים לייצור של אמצעי לחימה. באותה תקופה כבר יוצרו על ידי לח”י חומרי נפץ ובהמשך גם תת מקלעים, מרגמות ופגזי מרגמה.

במשך הזמן, ריכזה המחלקה הטכנית גם את הזיופים של מסמכים ותעודות, מספרי מכוניות וגם איפור אנשים.

בתי המלאכה של המחלקה הטכנית באזור תל אביב:

• ברחוב בלפור, מול בית החולים “הדסה”, בחצי מרתף שנבנה בו גם מחסן סתר.
• ברחוב דיזינגוף 80, במחסן המרכזי של החטיבה הלוחמת, שכנה המעבדה הכימית.
• המסגרייה של יצחק גזית בבני ברק שימשה בית מלאכה לייצור תת מקלע “סטן”.
• חומר נפץ יוצר במסגרייה שעל גג ביתו של יהושע זליבנסקי ברחוב שבזי 65 בתל אביב.
• פרדס נטוש בסוף רחוב לבנדה בתל אביב ובבני ברק.
• בבית המלאכה של אליהו אלוני ויעקב מייזלס ברחוב מזרחי ב’ 58 בתל אביב, יוצרו מוקשים. בשנת 1946 אירעה התפוצצות בבית המלאכה והמקום נעזב.

במחלקה פעלו, בין היתר, יהודה לוי (שמואל), יעקב גנור “דן”, יעקב חרותי “דרור” אליהו אלוני “תרנגול” ומנחם שפס “יחזקאל”.