ראובן נולד בשבועות 1915 בעיר ברנוביץ’ בבילורוסיה לאִמו ליבע ולאביו משה אייזיקוביץ’. הוא למד בבית ספר לאמנות בוילנה. מגיל צעיר היה חבר בתנועת בית”ר והיה מראשוני המצטרפים לתאים הלאומיים של האצ”ל בברנוביץ’. עלה ארצה בשנת 1939 כבלתי לגלי בעליית “אף־על־פי”.

בשנת 1941 הצטרף ללח”י ופעל בכל תחום שנדרש. בחדרו, על שפת הים בתל אביב הסתתרו חברי מחתרת מבוקשים. לימים שכר מטעם המחתרת דירת שני חדרים בדרום תל־אביב והקים בה אָטֵליֵה לציור ובית מלאכה למסגרות. לאמיתו של דבר שימשה דירה זו את מחלקת ה”תֵעוד” (זיופי המסמכים) של לח”י: בחדר הפנימי נבנה קיר כפול בו הוסתרו כלי העבודה, החותמות, התעודות השונות, הדרכונים והטפסים למיניהם. שם יוצרו לצרכי המחתרת, על־ידי צוות מצומצם בן שלוֹשה חברים, תעודות זהות למבוקשים על ידי השלטונות הבריטים, רשיונות נהיגה לאלה שלא יכלו להופיע למבחן מחשש מאסר, רשיונות כניסה למחנות צבא, התאמת דרכונים ואשרות עבור שליחי המחתרת לחו”ל וכיוצא באלה.

עם הקמת צה”ל, התגייס ראובן לצה”ל יחד עם חברי לח”י ביום 29 במאי 948  במיסדר בשייח מוניס. הוא שרת בחטיבה 8, גדוד 82, והשתתף בקרבות החטיבה. אחרי המלחמה נשאר בצבא הקבע. הודות לכשרונותיו האמנותיים, צורף לחיל ההנדסה ועסק בהעלמה. ראובן שרת בצה”ל 29 שנים ויצא לגמלאות בגיל 65, מעל לגיל המקובל, בדרגת סגן אלוף.

בשנת 1945 נשא לאִשה את חברתו מלח”י חנה יעקבסן (שגם היא שרתה בחטיבה 8 ונפצעה בקרב). חנה היא הפצועה הראשונה מבין אנשי לח”י, בקרב הראשון ע”י מלון אוויה של היום. ראובן אהב את עמו ואת מולדתו והיה מוכן להקריב הכל למענם. תמיד עזר לזולת. כאשר הלך להתגייס לצה”ל, היה מאושר וגאה שסוף סוף הוא מתגייס לצבא העברי בגלוי ולא בהיחבא. הוא עיברת את שמו ממייסקי לאביבי.

לאחר פרישתו לגימלאות, נסע לעיר הולדתו, ברנוביץ’, כדי ללקט עצמות בני עירו לשם הקמת מצבת אחים לזכר הקורבנות שהוכחדו בשואה.

ראובן נפטר בשיבה טובה ביום ב’ בחשון תשנ”ז, 15 באוקטובר 1996. הובא למנוחת עולמים בבית העלמין ירקון.