אריה בן בנימין ומלכה נולד ביום ד’ בסיוון תרע”ה, 17 במאי 1915, בווילנה ליטה, למד בגימנסיה העברית “תושיה”, שם רכש השכלה כללית ולימודי יהדות. עם גמר לימודיו קיבל הכשרה בחווה חקלאית לימודית והתמחה בגידול דבורים. המשפחה גרה בדירה רחבת ידיים בבית שהסב, ר’ בנימין, בנה. האב היה נוח לבריות ובעל מזג טוב, האם הצטיינה באפיה, בעלת השכלה רחבה, וְעזרה לנזקקים. האח, חיים, גמר את לימודיו באוניברסיטה בווילנה.

בשנת 1935 עלה אריה ללמוד באוניברסיטה העברית בירושלים, למד פילוסופיה כמקצוע ראשי וידיעת הארץ וספרות עברית כמקצועות מישנה. בירושלים השתלב מיד בחיי הסטודנטים, בלימודים, ובעבודה. ב־1936, עם פרוץ המאורעות, נשלח לשמור ולהגן על שכונות העיר.

בשנת 1942 התגייס אריה לצבא הבריטי, נשלח למצרים להשתלמות מקצועית־צבאית ומילא תפקידים של מודד ביחידה 744 של חיל ההנדסה המלכותי וביחידה 1039, ששירתה בנמל אלכסנדריה. בזמן שירותו הצבאי הצטרף ללח”י. הפעילות במצרים היתה אינטנסיבית: עסקו בגיוס חברים, באירגון סניפים, בהברחות נשק ועוד. בשנת 1944, לקראת הוצאתו להורג של הלורד מוין, קיבלו חברי לח”י חכים ובית־צורי מאריה כל עזרה שנדרשה לביצוע תפקידם.

ביום 17 למאי 1945 נעצר אריה בידי שירותי הביטחון הצבאיים והובל ברכבת לחקירה בארץ. בדרך קפץ מהרכבת והופיע כעבור מספר ימים לפגישה אצל יצחק שמיר, האחראי על הארגון במרכז לח”י. לאחר דיון מסר שמיר לידיו את ניהול מחלקת הגיוס של לח”י.

עם קום המדינה התגייס אריה לצה”ל, שירת בגדוד 82, חטיבה 8, בפיקודו של יצחק שדה.

לאחר גמר המלחמה שימש כמזכיר אגודת הפקידים של הסתדרות העובדים הלאומיים בתל־אביב. לאחר מספר שנים הקים עם רעייתו, צפורה לבית קמפלר, משק חקלאי בכפר שדמה.

הבת, מילי גלון, הלכה בעקבות הוריה, סיימה את הפקולטה לחקלאות והייתה עם משפחתה וארבעת ילדיה ממקימי הישוב יקיר בהתנחלות אשר בשומרון. בתם הבכורה חנה נהרגה בתאונת דרכים, בעת לימודיה באוניברסיטה.

אריה נפטר ביום ח’ בתשרי תשס”ו, 11 באוקטובר 2005 והובא למנוחות בבית העלמין בהר המנוחות, ירושלים.